רוחות קיץ נושבות שיר לוהט על תשוקה ותאווה
ממני אלייך, והן חודרות לתוכך עמוק, ואת משיבה
ברכות עם נשיקת לשונות בוערת,
והנה מיד ניצת לבי מאהבה ותאווה שזורמת,
את מיד משתחררת,
ריחות תאווה מפזרת,
מגישה לי לטעימה,
רעבי אלייך מזינה
משדייך הזקורים, שאל שפתיי מוגשים
וכל יצריי כבר תיגר קוראים.
מביט בעינייך ורואה נהרות של תשוקה,
צולל לתוכן ושוחה אל מקורות התאווה,
לבי דובר אלייך ואת משיבה
בלחישה מתוך עוצמה, באנחה של תאווה
ואז ידיי כותבים שירה על גופך
עמוק יותר אל לבה של תשוקתך.
חודר אני לתוכך וחש בבעירת פותך
ואז סוגד לגופך - מקדש האש של נשמתך,
משתחווה אלייך ואוהבך ברכות,
נוגע, מנשק, מוצץ ושואב נשיותך במסירות
וטעמייך כטעמי גן-עדן משכרים
ופירותייך כאילו מן האלים.
מסיים לאכול מפירותייך וזכרותי מתעוררת
כעמוד של סלע מבקע לתוך ישותך המייחלת,
בשר לבשר, לב אל לב,
נשמה לנשמה - הכל מתמזג.
21/09/02 ©
|
