א.

איך הכל חוזר על עצמו
בכל פעם
אותן שיחות הנפש
השגורות בפי כמו
קפה לארוחת הבוקר
שאף פעם לא גומרים לשתות.

הכל חוזר על עצמו
בכל פעם מחדש
עם כל גבר חדש
שכבר עבר בחייו כמה התיישנויות
וכאילו רק אני קיימת
כמו ילדה קטנה שחושבת
שאולי העולם יחכה לה עד
שתוכל להרגיש דבר מה
עד שמשהו באמת ייגע בה
עד שמישהו באמת ייגע בי.

ב.

אני לא נוטה להתרגש
ולא להתלהב
ולא להיסחף
מעולם לא הייתי.

אין לי בעיה להודות
כבר בשום דבר:
יכולתי להיות נזירה,
אבל גם אז לא הייתי מתלהבת
מהגונג המשכר
של פעמון הכנסייה, ובטח
לא נטרפת בסחרור חושים אחר
ישו התלוי על הצלב, הגבר
היחידי במנזר.
אני אגיד לו: תשמע זה לא
אתה
זו אני. זו אני שעוזבת את המסע
ומורידה את זר הקוצים שלראשי.
אתה, ישו, כבר הלכת עד הסוף
עד סוף הכאב, עד סוף האהבה
ועד סוף השיגעון.
אני ישו, אשתגע לבסוף
מחוסר המירוץ עד הסוף
מחוסר משיחיות האני
אני סוטה במובנים הפוכים:
אין בי תשוקה
או שיש בי תשוקה כה עזה
עד כי איני מסוגלת לזוז
איני מסוגלת להתרגש
להתלהב, להיסחף;
מעולם לא הייתי.

1997