הו, נרי
אך הצתתי חייו, לא נזקק למאום
זיוו בוקע, מפלס צפיפות אוויר
אוושות אוושות של הבהובים צהובים לבנים
עד רהב
פתילו רוקד צד אל צד
נתפס ללהבה במחול אהובים
ומניחה לברוח הרף עין, עת יחבוק לה שוב
וכמו נמשח בשיח עצמי
נפזר אורו באימרתו
חותך בשר האופל חלולים חלולים
דמו נשפך בנחת לעצב דמותו חדש
וודאות זוהרת נחישות לעומת רוח זומם, אורב קיום
ואין בו דאגה לתשומת לבי
אביט או לא אביט
לא חדל מצות עצמו
עד כבות חייו המלאים



תודה לאורי חרובי על ההשראה משירו "הבהוב":
http://stage.co.il/Stories/333040


-- מאי 2006 --