|
לעולם לא אעזור את האומץ
לגשת לדבר איתו
אבל כשהוא מקריא
זה מרגיש כמו חבר
השיער שלו:
אפור ומסודר כמו פטרייה
עם דלילות באמצע
על כל אדם אחר זה היה נראה מגוחך
עליו אף תסרוקת
לא תהיה מכובדת יותר
בשורה שלפני
זוג צעיר עם תינוק.
בתחילת הערב
התינוק בכה מעט
השמיע רעשים.
כששיימוס החל לקרוא שירים
התינוק נדם.
פרץ יופי של שירים פשוטים
נגיעות קלות של זיכרונות
מלחמה וטרור
וגם
התבוננות ביופי אחר
האם הצעירה בשורה לפני
הדרך בה שערה אסוף
בגומייה שחורה דקה
חולצתה הלבנה
התינוק על זרועה
הפנים שלא ראיתי.
ברגע בו
עצר את ההקראה כדי לשתות
חשבתי
שאם אוסיף לחיות
עוד חמישים שנה
ייתכן ואזכור ערב זה. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.