אני נאחזת בך
בידיים חלקות מזיעה
ובחיכוך צורב של הציפורנים
אתה הפלדה שלי.
אתה עמוד התווך, רחב וכהה
ומוצק ואיתן ובלתי מתפשר.
אני מתרפקת עלייך מכל צד בתוכי,
מייבשת בחומך את דמעותיי.
בבטחון קרבתך,
קרבת עמוד הפלדה שלי,
משקיטה מעט את נביחות פחדי.
מורחת על פני ברעב
מעט מאבק החלודה שעל קירות הפלדה שלה,
מתחת לעיניים, במקום העייף הזה
של הדמעות...
...כמו אבקת קסמים
אתה נספג בי
והשקט שאתה מעורר.
אהוב שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.