יצאתי הבוקר
לסידורים קטנים

התחלתי אצל
רופאת העור
שלא הסכימה
לקבל אותי
לפני שאשלם
את דמי ההשתתפות
בבדיקה

היא רשמה
לי
שתי משחות
אחת לידיים הפצועות
ושנייה
לרגליים המצולקות

אני גיבור מלחמה
מהסוג האחר
שרדתי את הפציעות
שפצעתי
את עצמי
בשעות של מתח קשה
וחוסר אונים

אחרי שנרפאתי
הלכתי דרך
הרחובות הקטנים
והיפים
של הדר
ועצרתי
בדוכן הגזוז הירוק
של רחמים

קניתי כוס גזוז ענבים
קר
ונהניתי מהנוף
שכלל
נהגי מוניות
שעובדים על
קו
הדר - טירת הכרמל

כל נהג שעבר את הדוכן
קרא לרחמים בקול:
"שבת שלום רחמים
אחד בורקס תרד רחמים
גזוז אננס רחמים."

היו שם שני טיפוסים
שכנראה היו קרובי משפחה
שלא ממש
אהבו אחד את השני

כנראה מחותנים

והם עקצו אחד את השני
שתיים שלוש עקיצות
לפני שהתחבקו והתנשקו

             

קניות זעירות בשוק

נוזל כלים
שלא יהרוס
לי
את עור הידיים

מרכךכביסה
כדי ששוב תגידי לי
שאני מריח נהדר

קניתי לי גם ערימה אותנטית למדי
של מורכבות אנושית
מהמדרגה הראשונה
בדמות
שקדים קלויים חמים
מאצל החנות של יוסי

ריח העוף הצלוי
במעדנייה הרוסית
גרם לי לכמה הרהורי כפירה
שנמחו כלא היו
כשראיתי
אישה קפקזית
זקנה ושמנה
מפרקת לעוף שלם
את הצורה
בלי ידיים

ולמרות כל זה
אולי בגלל כל זה
רציתי  למות
או לפחות לפגוע בעצמי
די נורא, לא?