ל. גרייס / תקווה |
בדרך משונה
תמיד נשארת בי תקווה
קטנה אך חזקה
הופכת את הבלתי, לאפשרי
והיא נותנת לי לחשוב
שאולי אם הלכת
יש עוד סיכוי שתחזרי
אולי אפילו בקרוב
כי את אוהבת
את אוהבת אותי
אוהבת כמו שזה מרגיש כשאני נוגעת בך
וכשאת נוגעת בי
תמיד נשארת בי תקווה
גם אם אני קצת נשברת
בסופו של דבר היא חוזרת
תקווה,
שאם הכל חזק
ואם אמשיך לרצות
בסוף אולי זה יתגשם
אני נשכבת לי על המיטה
את שוכבת לידי נותנת נשיקה חמה
עכשיו אפשר לאט
להרדם, מעט
להעלם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|