הילה רן / שחר נעוריך |
בשחר נעוריך
באת
זכה ותמה
אהבתי
את עומר תמימותך
רצית להיות שלי
כל כולך
זכותך
הרתיעה אותי
פחדתי להובילך
לדרך הרע
נסתי
רווי ספקות
ושאלות
בא אחר
אותך עיטר
תקע בך יתד
ועזב כראהו שד
כבר לא זכים
נעורייך
ואני?
עדיין אוהבך
אנוכי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|