|
הוא קרא לה מתוקה
יקירתי
יפיפיה שלי
ילדה מתוקה ומקסימה
אוצר חיי
והיא הביטה בפניו
אינה מאמינה
האם אליה מדבר
האם לה הוא מספר
מתאר
במילותיו היפות
על אהבתו
והרי רק אתמול
קרא לה בשמות
מלוכלכת
טפשה
סתומה
ועוד מילים כהנה וכהנה
אך מפאת הבושה
אינה יכולה לעלות זאת על דל שפתה
והיא מציצה בפניו הגאים
היפים
לוחשת כמעט ללא מילים
האם זה אתה?
האם זו אני ??
שאליה תלחש
מקסימה
מתוקה יקרה..
הרי רק אתמול ראית בי סינדרלה
שפחה
או אולי זו בכלל פטה מורגנה
ואני רק מדמיינת לעצמי
לתומי
שמילותיך הן מילותיי שלי..
ועוברות השעות
נוקפות הדקות
הדמעות על הכר זולגות
ממאנת להתנחם
ממאנת להישיר מבט
להביט בפניו...
רק קול אורלגין נשמע בחוזקה
שעת חצות הגיעה וקרבה
שעת לילה מאוחרת
והוא היכן
ודאי כבר נרדם
אך היא עוד יושבת מצפה
מחכה
ובעצם למה?
בוקר טוב גם לך אשה אחרת
אולי רחוקה
כואבת
מוכה
שולחת לך אהבה.. |
|
|
"אנו חיים במרחב
וזמן"
א. פילו סופוס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.