היא לא יודעת שאני אוהב אותה. טוב, אולי היא יודעת אבל היא לא
רוצה לדבר על זה. היא קצת ביישנית. אני חושב שהיא פשוט עדינה
מדי. היא טוענת שהיא יכולה להיות ביצ'ית אמיתית, אבל קשה לי
להאמין לה. היא הכי נחמדה בעולם, מה פתאום שהיא תהיה ביצ'ית ?
זה התחיל די בטעות, למען האמת, בשיחה שהייתה אמורה להמשך שנייה
בדיוק ונמשכה קצת יותר משעה וחצי. לא צפיתי שתתקשר, והיא לא
צפתה שאני אענה כל כך בחביבות אליה. השיחה קלחה והובילה למספר
פגישות, בהן זכיתי להכיר אותה. אני אומר זכיתי כי אני מתכוון
מילולית לפירוש "אבן שושן" לפועל "זכיתי". לא יצא לי מעולם
להכיר מישהי שיש בה הכל. פשוט הכל. לא ניסיתי לחפש משהו שישבור
את המושלמות הזו שלה, כי אין דבר כזה. לא הייתי מוצא גם לו
הייתי שם אותה תחת זכוכית מגדלת.
ניסיתי לגרום לה לחבב אותי. התנהגתי בטבעיות, כמו תמיד, בתקווה
שזה יגרום לה למן רטט כזה בלב, שקורה כשמתאהבים.
או שהיא מחבבת אותי ותו לא, או שהיא ביישנית מדי לספר לי שגם
היא נמשכת אלי בצורה זו או אחרת. אני מקווה שהיא יותר ממחבבת
אותי, כי אני ממש נקשרתי אליה. היא מאוד מיוחדת. הנפש שלה
טהורה כל כך. בחיים לא יצא לי להכיר מישהי שכל כך שלמה עם
עצמה.
לפני חודש, כשעדיין לא הכרתי אותה בכלל, תארתי לעצמי שאכיר
מישהי במכללה שבה התחלתי ללמוד שלשום. אבל מאז שהכרנו, היא לא
יוצאת לי מהראש. בכל מצב אחר הייתי בוחן סטודנטיות שלומדות
איתי מכף רגל ועד ראש, ועכשיו הן עוברות לי מול העיניים מבלי
שאתייחס אליהן אפילו. איך זה יכול להיות ?
אני ממשיך לחשוב כל הזמן מה אני צריך לעשות כדי שהקשר הזה
יתקדם קדימה. צד אחד בי אומר: "אל תאיץ. הזמן יעשה את שלו. תן
לה ללמוד אותך ולהכיר אותך והכל יהיה בסדר."
הצד השני כל הזמן תוקע לצד הראשון מרפקים: "כל זמן שהיחסים
האלה נשארים בגדר ידידות בלבד, הבחור שלנו מאבד זמן רב. לא
ירחק היום והיא תכיר מישהו אחר. חבל על הזמן, הוא חייב לעשות
משהו."
והצד הראשון אומר: "הוא עשוי לעשות משהו ששניהם יתחרטו עליו.
עדיף שלא יעשה כלום ושיתן לזמן לעשות את שלו."
והצד השני בתגובה: "אתה יודע מה ?  הוא צריך לשאול אותה ..."
והצד הראשון ממשיך: "השתגעת ?  ומה אם היא תרתע, ותחליט שהוא
נמהר מדי. זה לא ייגמר בטוב ..."
בקיצור, הריב הזה בין הצדדים נמשך ונמשך, כשאני לא ממש יודע מה
לעשות.
אז החלטתי לעשות את מה שאני יודע הכי טוב לעשות: לכתוב.
כתבתי לה מכתב והוא הולך ככה:

כשאני שוכב במיטה בלילה ומקשיב לשירים ברצף שבוקעים מהרמקולים
של המחשב, אני משוטט לי בזכרונות וחושב עלייך. אני חושב על כמה
כיף זה להיות אתך, כמה כיף היה לבלות אתך, וכמה חבל שאת לא
לצידי ברגע זה מתחת לפוך המלטף. אני רוצה להרגיש שאת נמצאת
איתי גם כשאת רחוקה, זו הרגשה שעושה נעים. כשאנחנו מבלים אני
שוכח מהכל. מסתכל עלייך מחייכת וזה עושה כל כך טוב בלב, שהוא
ממש נמס מול העיניים שלך (חבל שאת לא רואה אותו...)
את כל כך מיוחדת. עדינה בצורה מדהימה, משכילה, יפה, מושלמת.
ובכל זאת, נראה כי חסר משהו בחייך. ואת אותו "משהו" הייתי רוצה
למלא. את המעט הזה שייעשה לך הרגשה טובה. אני רוצה שתחייכי בלי
הפסקה, שתרגישי מה שאני מרגיש - מאוהב. לא ממש קשה לקרא אותי
והאמת היא שאין לי מה להסתיר. אני אוהב אותך. קשה שלא. אמנם רק
הכרנו לא מזמן, אבל אני יכול לומר לך שאני ממש נמשך אלייך.
לאופי המיוחד שלך, ליופי המדהים שלך, לנפש העצובה (???) שלך,
שכל כך הייתי רוצה שתחייך אלי בחזרה 24 שעות ביממה.
אני מקווה שאת מרגישה כמוני, כי אותך, שלא כמוני, קשה לקרא.
למרות שגם מערכות יחסים קודמות התחילו די מהר ונגמרו באותו
אופן, אני מאמין ומקווה שהפעם זה יהיה אחרת. מה אני צריך לעשות
כדי לזכות בליבך ?
אני מרגיש שאני מסוגל ורוצה להעניק לך כל כך הרבה, לכן חבל לי
אם בסופו של דבר לא יתפתח מהקשר הזה כלום. לא עבר זמן רב מאז
שהכרנו, אבל הייתי נותן לזה צ'אנס לו הייתי במקומך. אם את
צריכה זמן - תקבלי את כל הזמן שבעולם, אבל תזכרי שהזמן משחק
נגדנו אחרי הכל.
את מוכנה "להסתכן" ולנסות ?