משוררת בת שש עשרה שחטה את אחוריה של גחלילית באולר והחלה
לועסת את ניצוץ ההשראה לפני שהסופר האחרון יתקע לה מקל בגרון
וייקח אותו לעצמו
היא בלעה אותו בקול חניקה מצפצפת כשראתה את הסופר מתקדם וישבה
מיד על החול לכתוב שיר
- "מה את חושבת שאת עושה?!" הוא התלהם ותפס בגרונה
העיפרון שלה נפל על אפו של אחד המשוררים המתים ונקבר בחול
- "היא שלי!" היא צעקה חנוקה "תפסתי אותה בעצמי! אין לך שום
זכות ל"
- "תני לי אותה!" הוא צרח במלוא גרונו "תני לי אותה! אני צריך
אותה יותר ממך!"
המשוררת השמיעה חרחורים נחנקים, הסופר הפיל אותה על שאר גופות
המשוררים והסופרים, היא השתעלה והתרוממה לישיבה
הוא הביט בה מתנשף בעיניים מזוגגות כשהבין
- "כבר בלעתי..." היא הביטה בו וידה משפשפת את צווארה
פיו נפתח כמעה "לא, לא" הוא הניד בראשו ומיד צנח עם ברכיו על
החול והתייפח "אני לא יכול, אני לא יכול יותר" הוא התנשף "אין
לי" שיעול
"אין לי מה לכתוב"
הוא נפל עם פניו על החול ומת
המשוררת התיישבה וכתבה שיר