ראיתי עלים
סתיו ברוחות הואדי
ונשפתי על פרח דק
צפיתי בעלים מרחפים, נמוגים.
אתה אמרת:
את לא אוחזת אף פעם
בדברים שאינם מוחשיים
ואת שרה שיר ישן
זה שאיש אינו זוכר.
עיתים הצבעים נמוגים
ואני צפה באור החסר.
שטה בין גבולות הגוונים
ולא בקשתות בין נהרות, נחלים.
ואתה אומר לי:
את שוכחת מילים חשובות
ומאיפה באת ומי את
איך תביטי במראה
ולא תזהי עצמך ותמשיכי?
גם עכשיו אני שטה במים
בין אדוות שאינן מחייכות
ואצבעות נוגעות לא נוגעות עדיין
באותן הנקודות הבודדות.
ואתה ודאי אז תאמר לי:
עוד תלכי על אדמה רכה
תשמעי צליל רחוק ומוכר
ותחושי בידייך
מגע רך ולא זר
ותהיי שקטה אז,
לבטח. |
