(הרבי עומד על במה מוגבהת, סוקר את "הקהל" מרים את ידו ומתחיל
לדבר.)
רבי: ברוכים הבאים אל בית המקדש החדש. כאן, נתכנסנו כולנו כדי
לסגוד לאל הגדול והאמיתי היחיד! האם כל האורחים נמצאים כאן? כל
המוזמנים הגיעו?
(הזונה מסתכלת סביבה על הבמה הריקה.)
זונה: כן, כולם כאן, לא חסר אף אחד, כולם הגיעו, אפשר להתחיל.
רבי: בטוח שכולם כאן? זה נראה לי קצת משונה
זונה:אתה לא רואה בעצמך? כולם נוכחים
רבי: אם כך, נתחיל. תוך דקות ספורות מגיע הנה אורח הכבוד שלנו,
הגדול מכולם שאין גדול כמוהו! מר אלוהים הדגול!
(הזונה צועקת צעקה מופתעת ונרגשת)
רבי: הוא יגיע הנה כדי שכולנו נוכל לחזות בגדולתו, כדי לראות
את בית המקדש החדש שהוקם למענו וכדי שנוכל לסגוד לו.
(שהייה)
זונה: הרגע קיבלנו ביטול.
רבי: מה?
זונה: ביטול, מר אלוהים לא יוכל להגיע.
רבי: מר אלוהים הגדול לא יוכל להגיע?
זונה: מר אלוהים הגדול לא יוכל להגיע.
רבי: יימח שמו.
זונה: עכשיו נוכל לפנות לעניינים יותר מעניינים.
(היא מתקרבת אליו, מורידה אותו מהבמה ומתחילה ללטף אותו)
רבי: מה? הוא לא יוכל לבוא?
זונה: הוא לא, נתחיל להתעסק בענייננו.
רבי: לכי ממני! זונה!
(היא מתרחקת)
רבי: את בטוחה שהוא לא יוכל לבוא?
(היא מהנהנת)
רבי: אז אולי נוכל להביא במקומו מישהו אחר?
זונה: מי למשל?
רבי: חסרות אופציות? אללה פנוי?
זונה: לא, עסוק.
רבי: ישו?
זונה: צלוב.
רבי: בודהא?
זונה: גם הוא עסוק.
רבי: אולי זאוס?
זונה: הוא לא אל יחיד.
רבי: לא משנה, אולי...
זונה: והוא גם עסוק.
(הרבי מתיישב על הבמה המוגבהת, הזונה מתחילה ללטף אותו)
זונה: אפשר לעשות גם דברים אחרים חוץ מלסגוד לאלים.
רבי: לכי ממני! זונה! יימח שמך וזכרך! וכל משפחתך!
(היא שוב מתרחקת)
רבי: בעצם...
(שהייה)
רבי: אולי...
(שהייה)
רבי: אם...
זונה: כן?
(שהייה, הרבי מתחיל לדבר תוך כדי הליכה)
רבי: אם אני אהיה רוח הקודש ואת תהיי בתולה אז אפשר. אפשר אז
להוליד אלוהים, זה יהיה נוח. יהיה למי לסגוד.
זונה: אז אתה רוח הקודש?
רבי: רגע...
(עושה פרצוף מתאמץ)
רבי: עכשיו כן, תהיי בתולה.
זונה: אני בתולה.
רבי: את לא זונה?
זונה: כבר לא, פעם הייתי, עכשיו אני בתולה.
רבי: בסדר, אני מסכים.
(הוא מתקרב אליה ומתחיל לגעת בה באיטיות, היא עוקבת במבטה אחרי
היד שלו שמתחילה ללטף אותה)
זונה: תתרחק ממני!
(הוא ממשיך ללטף אותה)
זונה: תתרחק ממני!
(הוא עוצר לרגע, מסתכל עליה ואז ממשיך)
זונה: די!
(היא דוחפת אותו, הוא נופל מופתע על הרצפה ומסתכל עליה)
זונה: אני בתולה כבר הרבה זמן ואני לא מוכנה לוותר על זה סתם!
רבי: אבל אני רוח הקודש!
(היא מסתכלת עליו במבט בוחן)
זונה: אני בתולה ואני לא מוכנה ללכת עם כל רוח קודש משוטטת!
רבי: אני לא סתם רוח קודש משוטטת
זונה: אתה לא נראה בכלל כמו רוח קודש.
רבי: זה באמת מעליב, לשאר רוחות הקודש לא אומרים כאלה דברים!
(הוא קם ומתקרב אליה, הוא מניח את ידו עליה בעדינות, היא עוצמת
עיניים, הוא מתחיל ללטף אותה)
זונה: זה בסדר...
רבי: זה טוב בשבילך?
זונה: זה לא כל כך נורא.
רבי: יימח שמך! את לא בתולה קדושה!
(הוא ממשיך ללטף אותה)
זונה: אני בתולה אבל!
רבי: אבל את לא קדושה!
זונה: זאת לא אשמתי! לא אמרת לי להיות קדושה, אמרת בתולה!
רבי: אז את סתם זונה! לא נוכל להוליד אלוהים ככה בזמן.
(הוא מתרחק ממנה ועולה על הבמה המוגבהת)
רבי: גבירותי ורבותי, אני חושב שנצטרך לחכות קצת עד שיבוא הנה
איזה אלוהים מזדמן.
זונה: אולי נתקשר לאחד.
רבי: אמרת שכולם תפוסים.
זונה: תתקשר.
רבי: איך אני יכול להתקשר אם אין לי טלפון? יימח שמך!
זונה: עזוב את האלים במנוחה, על המזבח יש בדיוק מקום לשניים.
רבי: בדיוק לשניים?
זונה: או לפר אחד.
רבי: יימח שמך, מקיימת חטא איום!
זונה: איזה חטא?
רבי: החטא ההוא עם החיות, על המזבח יש מקום רק לפר אחד, לפר
ולא לשור!
זונה: גם לסוס!
רבי: גם לסוס? יימח שמך ושם משפחתך ושם כל מי שנגע בך אי פעם!
זונה: גם לשור!
רבי: אם כן אז יימח שמך אך על בת גיסתה של אחותך יחוס אלוהים.
זונה: תודה לכבודו על נדיבותו.
(היא משתחווה, הוא בא ומלטף את גבה)
רבי: פר?
זונה: פרים לא משלמים!
רבי: את לוקחת רק כאלה שמשלמים?
זונה: ורוחות קודש.
רבי: את יודעת שפעם הייתי רוח קודש?
(היא מתרוממת ומסתכלת עליו)
זונה: היית רוח קודש?
רבי: בהחלט, אפילו אחת מוצלחת למדי.
זונה: חבל שלא הכרתי אותך כשהיית כזאת.
(היא מתרחקת ממנו ועולה על הבמה המוגבהת)
רבי: אני אשלם.
זונה: כמה?
רבי: כמה שיש לי, אני מוכן לתת כמה שיש לי.
זונה: באמת? עד כדי כך?
רבי: כן! תני לי את זה!
זונה: את זה?
רבי:את זה! עכשיו!
זונה: עכשיו? פה? אולי על המזבח?
רבי: לא אכפת לי איפה, תתני לי כבר! אני רוצה את האלים!
(היא נותנת לו טלפון)
זונה: ומה עכשיו?
רבי: אני מתקשר.
זונה: עכשיו?
רבי: כן
זונה: אז לא עושים...
רבי: כן
זונה: כן עושים?
רבי: כן
זונה: אני רוצה.
רבי: להתקשר?
(שהייה)
זונה: איפה אלוהים?
(הרבי מתעסק בטלפון, עונה לה בהיסח דעת)
רבי: בכל מקום.
זונה: אז גם פה?
רבי: כן.
זונה: אז למה הוא לא בא?
רבי: כי הוא כבר פה.
(שהייה)
זונה: אה.
(שהייה)
זונה: אז למה אנחנו מחכים לו?
(הוא מרים את ראשו מהטלפון)
רבי: כי הוא צריך כבר לבוא.
זונה: אבל הוא פה.
רבי: כן.
זונה: אז למה הוא לא בא?
רבי: כי חטאת.
(שהייה)
זונה: אה. אבל למה אנחנו צריכים אותו?
רבי: כי הוא אלוהים.
זונה: נכון.
רבי: צריך לסגוד לו. בשביל מה יש לנו מקדש?
זונה: אבל אם הוא כאן...
(שהייה)
רבי: הוא כאן.
זונה: אם הוא פה אז אנחנו יכולים לסגוד לו גם אם הוא לא פה.
רבי: אבל חטאת!
זונה: אבל הוא פה!
רבי: אז מה?
זונה: אז אפשר לסגוד לו.
רבי: איך?
זונה: עם המקדש.
רבי: והמזבח?
זונה: והמזבח.
רבי: יש עליו בדיוק מקום לשניים.
זונה: נכון.
רבי: אז הכל בסדר?
זונה: אני בתולה קדושה.
רבי: אני חושב שאני אתחיל לסגוד.
(היא יורדת מהבמה המוגבהת ומתחילה להסתובב על כל הבמה)
זונה: אני בתולה קדושה.
רבי: איך אני אסגוד?
זונה: אני בתולה קדושה!
רבי: עם המזבח? יש עליו מקום לשניים?
זונה: אני בתולה קדושה!
רבי: את זונה!
(היא נעצרת, מסתכלת על פניו ולוחשת)
זונה: אני בתולה קדושה.