פנחס:
הגדרה עצמית (דתי / חילוני / חרדי / רפורמי / מסורתי / אחר):
לא מעוניין להגדיר

אינני מרוצה מעצם ההגדרה "דתי".  הסיבה שאני לא מרוצה מההגדרה
של דתי היא, כי לטעמי היא לא ממצה - היא כוללת ציבור רחב מדי
של אנשים שאם להודות על האמת - בין רבים מהם אין עד כדי כך
קשר.
לטעמי, "דתי" זו הגדרה של שייכות חברתית, לעומת הגדרה רחבה
יותר של "שומר מצוות" לדוגמא, או "יהודי מאמין".

הבעיה היא, שלאנשים שהם שומרי מצוות אך אינם מזדהים עם המגמה
הכללית של הציבור הדתי, אין ברירה אלא לקבל את ההגדרה הזו, שכן
הציבור מסרב להגדיר אותם בצורה אחרת - הרובריקות הן דתי,
חילוני, חרדי ומסורתי. זהו.

לכאורה קיים המושג דתי-לייט, אך זהו מושג גנאי, שמתאים אולי
למי שבאמת לא מקיים הכל מתוך עצלנות או חוסר אכפתיות, אך מה
לדוגמא עם בחור דתי נשוי, שהולך למסיבות ריקודים עם אשתו,
ומבחינת ההלכה טכנית אינו עובר שום הלכה?
האם הציבור הדתי באמת הומוגני? מה עם בחור דתי מתל אביב שמצביע
מר"צ (האמת שהצבעתי גמלאים, אבל הייתי בדילמה), מסרב להתייחס
לתורה בצורה מופשטת כציווי האל לכל דבר, והולך למסיבות מתוך
עיקרון ומתוך הבנת הרציונאל העומד בבסיס ההלכה מלכתחילה? האם
באמת אפשר לשים אותו באותה קטגוריה כמו בחור דתי אחר שמתגורר
בתפוח או בעמונה - שמתרחק מחיי העולם הזה ומההנאות המודרניות,
ומעדיף במקומם לעבוד בחקלאות ולרעות את כבשיו על ההרים, ומאמין
באמת ובתמים כי האל הבטיח לנו את כל האזור הזה?

האם באמת אפשר להגדיר צדדים כל כך קוטביים בהגדרה אחת - רק בשל
כך ששניהם בעלי כיפה סרוגה על הראש? הרי זה לא שיש ברירה אחרת,
יש כיפה סרוגה, כיפה שחורה וכיפת עור - זהו, אלו האופציות.
וזהו לבינתיים.

יאיר:
הגדרה עצמית (דתית): ישראלי

בע"ה

שלום פנחס,
בעניין ההגדרה הדתית, אני מזדהה מאוד עם דבריך...

משנתו של הרב קוק זצ"ל עסקה בנושא זה בצורה רחבה ומקיפה, ואני
הקטן נר לרגליו ושותה בצמא את דבריו והגותו בנושא.
לכן, אני מרגיש הזדהות עם חלק מדבריך; אך עם זאת רציתי שתבהיר
את כוונתך, מדוע אתה "מסרב להתייחס לתורה בצורה מופשטת כציווי
האל לכל דבר, והולך למסיבות מתוך עיקרון ומתוך הבנת הרציונאל
העומד בבסיס ההלכה מלכתחילה?"

מהו אם כן, היחס הנכון לתורה מבחינתך? האם היא איננה ישימה
ופרקטית?
מהו אותו רציונאל שעומד בבסיס ההלכה, שבגינו אינך רואה סתירה
במסיבת ריקודים? (אני מניח, שאנחנו מדברים על מסיבת ריקודים
מעורבת של נשים וגברים כאחד)

אם אתה חושב שהא-ל לא הבטיח לנו את מרחבי יש"ע, תצטרך למחוק
מספר פסוקים מהתורה, או לחילופין, להסביר את עצמך ביתר בהירות.


אשמח לשמוע ממך.

פנחס:
הגדרה עצמית (דתית): לא מעוניין להגדיר

אני חושש שבשאלתך אלי, ביקשת ממני בעצם לפרוש את כל משנתי
הפילוסופית-אמונית, ואני שמח על ההזדמנות להציג את דבריי בצורה
מגובשת (כלפי עצמי בעיקר) ואשתדל לעשות זאת כראוי.

השקפתי מתבססת על קבלת התורה שבכתב וכן התורה שבעל פה כנורמות
משפטיות הלכתיות אשר יש לציית להן, כאשר את התורה ניתן להגדיר
כספר החקיקה, ואילו את התורה שבעל פה (בין אם המשנה, התלמוד,
או ספרות השו"ת) כפסיקה ותקדימים מחייבים.

קבלה זו לטעמי, הינה רק לעצם החיוב של היהודי ללכת לפי "החוק
היהודי" אם אפשר לקרוא לו ככה - המשפט העברי, אך הקבלה אינה
מורה על מקור התורה, כמקור עליון דווקא, או כקבלת הנורמות
המצויות בתורה כנורמות אלוהיות (לדוגמא הנושא של בתולה הנאנסת,
אשר עונש האנס הינו להינשא לה - נורמה התואמת להפליא את
הנורמות ששררו באותם ימים, אך קשה לקבלה כנורמה מוסרית
אלוהית).

המקור לטעמי הינו מורכב (כאשר מבחינה היסטורית, נראה שחלק גדול
מהמשפט המקובל באותם ימים "נדחף" לתוך התורה כמשפט העם היהודי,
שכן עם אינו יכול לקבל צורת משפט, השונה מזו שהוא מכיר -
שינויים משפטיים חייבים להגיע בהדרגה), אך הוא נובע מהתכלית
אותה אני רואה בקיום התורה - גיבוש הקולקטיב היהודי ושמירתו -
כשומרת על העם היהודי מפני התבוללות (ועל כן אין-ספור המצוות
הנראות בעינינו לכאורה כמוזרות, אך למעשה תכליתן היא אחת,
להזכיר לך בכל זמן ועת את אשר אתה - יהודי, שונה מה"גוי" האחר,
ועל כן ההקפדה על הלכות כשרות, ועל כן הטקסים הכופים עליך צורת
חיים ולוח זמנים שונה משכניך שאינם יהודים).

לעניין פירוש התורה והתורה שבעל פה, שלא במישור הנורמטיבי
(הרעיונות הפילוסופיים לעומת ההלכות הפראקטיות) הרי שאני מוכן
לקבלן כדעת חכמים, אך מבחינה עובדתית, קשה לטעון שהדעות
הפילוסופיות אינן מושפעות מדעות חיצוניות, והן אכן אותן דעות
אשר היו למשה רבנו (כך לדוגמא נושאים של עין הרע, גלגול נשמות,
ולמעשה כל הרעיון של גן עדן וגהנום - רעיון שאינו מוזכר בתורה
כלל, ולמעשה לא מופיע בכתבים היהודיים עד הגלות), ובייחוד לאור
תקופת הזמן הארוכה, שבין מתן התורה ובין כתיבת התלמוד (שם
מתעוררים רוב הנושאים החוץ הלכתיים המטאפיזיים).

שוב, אני מדגיש את ההפרדה בדבריי, בין ההלכות של התורה שבעל
פה, לבין הרעיונות המדינתיים והפילוסופיים אשר התגלו עם השנים,
שכן יהיה זה דבר שקר להגיד, שהאדם אינו מחויב להלכות או למצוות
- אך בשל כך שמקורן אינו כה ברור; דווקא בשל כך, חובה עליו
למעשה להקפיד עליהם - אם ברצונו ללכת לפי המשפט של העם
היהודי.

האם התורה ישימה כיום?
כן ולא. בעוד שההלכות ככלל מחייבות אותנו (ההלכות כפי שהועברו
אלינו כיום) מעצם היותן ההלכות של הדין היהודי (ולא בשל המקור
שלהם, יהיה אשר יהיה), הרי שברור שאיננו פועלים כיום לפי דין
תורה כפי שנכתב בספר (וכך לדוגמא לעניין הבחורה הנאנסת, כבר
קבעו חז"ל שלמעשה יש לה אפשרות להתנגד לחתונה), ובהחלט אין
מקום להחלת הדברים שנאמרו או הובטחו על ידי האל לאבות, כאל
הלכה שיש ליישמה כיום, שכן לא זו מטרת ההבטחה ולא זו מטרת
התורה.

אך מעבר לכך, האם באמת עלי למחוק פסוקים מהתורה, או שמא הדבר
תלוי פרשנות? אציג בפניך את הפסוקים המדוברים ואת צורת הפירוש
השונה שניתן לטעמי לתת להם.
נתחיל בהבטחת האל לאברהם - "ביום ההוא, כרת ה' את-אברם--ברית
לאמר: לזרעך, נתתי את-הארץ הזאת, מנהר מצרים, עד-הנהר הגדל
נהר-פרת". ובפסוק אחר - "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ
מגריך, את כל-ארץ כנען, לאחזת, עולם; והייתי להם, לאלהים".
מלבד הסתירה לכאורה שיש בין שני הפסוקים, הרי שהכל טוב ויפה,
אך היכן מפורש שישמעאל (אשר לפי המסורת צאצאיו הינם הערבים
כיום) נעדר מהבטחה זו?

נמשיך להבטחת האל ליצחק - "גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך:
כי-לך ולזרעך, אתן את-כל-הארצת האל, והקמתי את-השבועה, אשר
נשבעתי לאברהם אביך" ועדיין, לא מצוין האם הבטחה זו, מבטלת
מישמעאל את ההבטחה שלכאורה ניתנה לו, או שהיא מדברת על החלק של
יצחק בלבד, ואף אם היא מבטלת, הרי שההבטחה כוללת בתוכה את עשו
(אדום - רומי, לפי המסורת).

נסיים, איך לא, בהבטחת האל ליעקב (למרות שחשוב לשים לב שרק
לאברהם הובטחו גבולות מסוימים, גבולות סותרים) - "אני ה' אלהי
אברהם אביך, ואלהי יצחק; הארץ, אשר אתה שכב עליה--לך אתננה,
ולזרעך" - האם הבטחה זו הינה הבטחה ייחודית או מקבילה? האם
היא חלה על כל הארץ שהובטחה לאברהם? האם היא חלה רק על האזור
שניתן להגדירו כ"אזור עליו שכב יעקב"?

צר לי, את הפסוקים ניתן לפרש בדרכים מספר, ואף שבהחלט ניתן
להבין מדוע חז"ל פרשו אותו כפי שהם פרשו אותו, הרי נראה שאין
זה הפרוש היחיד המתיישב עם הטקסט.

אני מניח שפספסתי נקודה או שניים בדבריי, אז אתה מוזמן להפנות
את תשומת ליבי

אלברט שבות:
הגדרה עצמית (דתית): יהודי

אם יותר לי להכנס לדיון שלכם...
קשה להיות אדיש נוכח הטיעונים של פנחס...

אני יהודי שומר מצוות, שמי אלברט, נעים מאוד... כותב לך מרחוק
- מהגלות, פנמה... עובד כפועל בחנות בגדים, ומוצא את הזמן
הדחוק ללמוד ולהעשיר את ידיעותי אודות דתי ויהדותי. את רוב
זמני (הפנוי) אני לומד משנייות (תורה שבעל פה), בעזרת הפרוש
המרתק והעדכני של ר' פנחס ק. (פנחס קהתי), ומקצה יום אחד בשבוע
ללמוד את פרשת השבוע (תורה שבכתב) בעזרת רש"י. היום למשל,
במקרה, למדתי את פרשת "אחרי מות", והייתי רוצה, להסבר דברי,
לשלוף דוגמה אחת או שתיים מתוך מה שלמדתי היום...

שני נושאים עיקריים תופסים את שטח הפרשה הזאת: עבודת יום
הכיפורים, והעריות.
דוגמה אקראית מעבודת יום הכיפורים: "ולקח מדם הפר והזה באצבעו
על-פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים מן הדם
באצבעו:" (ויקרא טז- פסוק יד)

להבנת הפסוק הזה, רש"י מפרש:
והיזה באצבעו: הזאה אחת במשמע.
ולפני הכפורת יזה שבע: הרי אחת למעלה ושבע למטה.

ממבט ראשון, ניתן למעיין לקבל את הרשמים האלה: המדובר בפסוק
בלתי מובן ומסואב, ולא פחות - בפרוש מסואב וקשה... רש"י לא
עוזר לי, למעיין, לעמוד על תוכן הפסוק הזה, על המסר שלו, ואף
על משמעותו הפשוטה! מספר שאלות יש לי לרש"י ולתורה בכלל:
1- למה על הכפורת מצד קדמה הזאה אחת צריך להזות ולפני הכפורת
שבע פעמים! מה ההבדל?
2- מדוע צריך שני סוגי הזאות: מקדמה ומלפנים?
3- מהיכן שאב רש"י את פרושו להזאה אחת למעלה ושבע למטה? הרי
הכתוב דיבר בפרוש על שבע הזאות - לא שמונה!
4- ובכלל... מה הטקסים המיותרים האלה לעזאזל! הדת היהודית
האלוקית שלנו היא דת של טקסים?

ובהמשך, פרשת העריות... המעיין כאן נתקל באחת התורות הנאורות
ביותר... ולפתע מגיע אל הפסוק הזה: "ערות אישה וביתה לא תגלה
את-בת-בנה ואת-בת-בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה הוא"
(ויקרא יח'- פסוק יז)

רש"י:
ערות אשה ובתה: לא אסר הכתוב אלא ע"י נשואי הראשונה, לכך
נאמר לא תיקח - לשון קיחה. וכן לעניין העונש - אשר יקח את אישה
ואת אימה, לשון קיחה; אבל אנס אישה - מותר לישא ביתה.

שאלה: דווקא למי שאנס אתה עושה הנחה?! ומהיכן שאב רש"י את
קביעתו זו לגבי הנישואין, הכתוב דיבר בפרוש על איסור עריות של
אישה וביתה...

אינני יודע לענות על שום שאלה ששאלתי לעיל; לא על ארבע
הראשונות, וגם לא על האחרונה - זו של העריות; אבל אני יודע דבר
אחד: רש"י קיבל את התורה שלו מרבותיו, ורבותיו קיבלוה
מרבותינו, וכך עד שהקבלה מגיעה אל משה רבינו. זהו עיקר
העקרונות של הדת היהודית האלוקית. זוהי למעשה התורה שלנו שבעל
פה.
עכשיו, אני כאן לומד תורה ומבקש ללמוד את התורה שלי; רוצה לדעת
אודות היהדות שלי, רוצה תשובות, ויש לי הרבה מאוד שאלות,
לוגיות והגיוניות ומותר לי לשאול ולבדוק; האם התורה שבעל פה
עוצרת אותי בשלב זה או אחר ומונעת ממני לבדוק ולהגיע אל עומקם
של הדברים ואל מקורם, בזאת שאומרת לי "אל תשאל שאלות מיותרות,
כך קיבלנו בתורה שבעל פה"? השאלה הרבתית בעצם היא: האם התורה
שלנו מונעת ממני ואוסרת עלי לחשוב - ולחשוב בהגיון?

תשובה רבתית: לא!

יותר מזאת: אינך יכול לשאול ולחשוב - חובה עליך לשאול ולחשוב.

יותר מזאת ומזאת: אם מסיבה כלשהי אתה בוחר לוותר על הליך
החשיבה והחקירה - אתה נקרא כופר בעיקר; היינו, כופר בעיקר
העיקרים של הדת היהודית, ושולל במודע את הבסיס שעומדת עליו הדת
היהודית האלוקית: ההגיון.

אם כן, אני לוחץ את עצמי לקיר, ומחייב את עצמי למצוא תשובה
מיידית ומלחיצה לשאלות והתהיות הנגזרות מפרוש רש"י לעיל! יש לי
ארבע שאלות היוצאות מפרוש רש"י בעבודת יום הכיפורים, ועוד שאלה
מהותית ואפילו מוסרית הנגזרת מפרוש רש"י אודות גילוי עריות,
איך אני מגיע אל התשובות?! איך לעזאזל! הרי גם אני שואל ועובד
וחושב בתחום ההגיון...

כאן באה התורה בפנייה נרגשת אל האדם היהודי באשר הוא: אתה
בכנות מבקש לדעת את התשובה? האם אתה רוצה באמת לחקור ולדעת
ולהגיע אל חקר האמת בפועל? וולקאם! ברוך הבא אתה וכל הבא איתך.
הנה הכנתי במיוחד עבורך דרך מיוחדת ואקסקלוסיבית המתאימה רק
לאיש חושב ואמיתי כמוך; לאיש כן ורם מעלה כמוך; הכנתי לך ורק
לך את התורה שבעל פה!

לא לא, אין זה ספר, זוהי "תוכנה" או אם תרצה פטנט שדרכו תוכל
לפתוח את שער האמת ושם תפגוש את כל התשובות האפשריות, היינו,
התשובות היישירות לשאלותיך ולתהיותיך, ועוד תשובות לשאלות שעוד
לא חשבת עליהן; במילים אחרות, לא רק תקבל תשובות לשאלותיך, אלא
אני ביוזמתי אגרה את חוש הסקרנות שבך - אם נכון הביטוי, כך
שתעמיק יותר בשאלותיך, ותגיע אל מחוזות אטרקטיביים רחוקים...
המדובר בתוכנה לכל דבר, תוכנה לגירוי החשיבה והחקירה; ושם
התוכנה הזו "תורה שבעל פה": זוהי אחת התוכנות הגדולות ביותר
שהכיר האדם מעודו, היא מהווה נספח לתורה הכתובה - הגם והיא
בעצמה בלתי כתובה, ובזאת מתגלמת מהותה! זוהי הראיה למהותה
המוצהרת "גירוי החשיבה, השאלה והמחקר", כי היא בלתי כתובה;
אחרת, אם המתכנת היה מציג אותה כנספח כתוב, לא היה מקום לפעולת
החשיבה והגירוי...

מדוע אני קורא לתוכנה / לשיטה המוצעת - פטנט? כי רק דרך השיטה
שמציע "ההליך הזה" ניתן לברור את האדם הכן והאמיתי, המבקש
לחתור אל האמת ובאמתחתו שאלות כנות ואמיתיות, מתוך ערימת אנשים
מזוייפים שהשאלות שלהם נובעות מתוך קנטרנות שיעמום ו/או זיון
מוח בעלמא...

מהו מקור המינוח המקצועי "זיון מוח בעלמא":
ישנן שני סוגי שאלות: שאלה הנשאלת מתוך הצורך לדעת, ושאלה
הנשאלת מתוך הצורך למלא דרכה זמן פנוי; לזו האחרונה מתאים יותר
לקרוא "שיחה בעלמא"; ולכן מי שמתעקש להזים את שיחותיו שמייצר
זמנו הפנוי בשאלות מהותיות, ומתעקש להעניק להן זמן וטיפול
המתאימים לזמן הפנוי העומד לרשותו, הרי הוא "זיין מוח בעלמא"
ותוכן שיחתו נקרא "זיון מוח בעלמא". את זה האחרון ביקשה התורה
לברור מהדיון על הנושא המהותי שלה.
המסר אינו האיסור לקיים שיחה בעלמא, אלא הדגש על הנכונות
והכנות, בבואך לקיים דיון נכון וכן. התורה ביקשה לסלק מהסלון
שלה את הטפלים הלא כנים מחד, ומאידך למלא את מקומם באנשים כנים
שבאמת ובתמים רוצים לדעת ומבקשים לחקור.

שם המשחק הוא: כנות. כנות עצמית. זהו שמה החלופי של הדת
האלוקית. אני רוצה לדעת - זהו הפתח הראשי של הדת הזו, לדעת עוד
ועוד, לאגור מידע ולספק את הסקרנות הטבעית שבאדם. לדעת על
היקום, על הבורא, על החומר... אולם כל פיסת מידע שיגיע אליה
האדם, תהיה בהכרח מוגבלת אם לא יידע האדם להתמקם במעגל שלה
ולייחס אותה לעצמותו. תנאי בל יעבור איפא הוא, שהאדם יידע את
מקומו בתוך מעגל המידע האדיר הפתוח בפניו ושהגיע אליו, בכל שלב
משלבי איסופו; רק בדרך זו יכול להרחיב את מעגל המידע השואף
אליו, ויחתור אל האין סוף שלו.
רגע הגבלת המידע הפתוח בפניו, הוא הרגע שייאבד - וסיבותיו
עימו, את מקומו ואת זהותו על המעגל הזה; זהו זה רגע ההגבלה; עד
כאן הוא הגיע במעגל המידע, ומשם לא יתקדם.

הכנות העצמית היא איפא, לדעת היכן אני נמצא במעגל המידע
שהיגעתי אליו. לדעת, משמעותו להכיר בעובדת הימצאותי ולהיות
נכון לה, מתאים לה. להתאים את עצמי לעובדת מיקומי זו. אני יכול
להגיד למשל שאני אוהב את הורי עד אין סוף... אולם ברגע שאני
חוסם את ייחסי איתם בנתון כלשהו, נגיד אני מקציב להם 20%
מהכנסתי, אזי זהו רגע ההגבלה של אהבתי "האין סופית" שהכרזתי
עליה. אני חייב איפא להכריז על נכונותי לפתוח בפניהם את ההקצבה
הדרושה לעת מצוא, בכדי לתת תוקף למידע על אהבתי להם "האין
סופית" שהכרזתי עליה, ולהמשיך עם המידע הזה הלאה.

זהו הנדרש ממני בגישה אל המידע המוצע בתורה: עליך לתת תוקף
למיקומך במעגל המידע שאתה חותר אליו, או אז יורשה לך להמשיך
הלאה עם מעגלי המידע, עד לאין סוף... ברצונך לדעת אודות שמונת
ההזאות על הכפורת בעבודת יום הכיפורים? מקם את עצמך קודם על
מסלול המעגל שנכנסת אליו, ותן למיקומך זה תוקף; אם הצלחת לעמוד
בתנאי הזה, אזי המרחב יפתח מאליו בפניך, ותמצא בו שם את המידע
הדרוש שאתה חותר אליו, ואם לאו, היינו אם אין למיקומך הדרוש
תוקף, אזי תצטרך להסתפק בתשובה תיאורתית שתעמיק דווקא את
התהיות שלך, ומכל מקום הינך מוגדר כזיין מוח בעלמא...

אני עונה לתורה ואומר: אבל אני רוצה לדעת באמת בכנות ובתמים
אודות מקור ההזאות, ולמה על הכפורת מצד קדמה הזאה אחת צריך
להזות ולפני הכפורת שבע פעמים! מה ההבדל?

התורה עונה לי: אם אינך יודע לחתור אל התשובות - סימן שאינך
נמצא במיקום הדרוש.

בשבוע שעבר, ביציאה מבית הכנסת, תפס אותי ידיד אחד וזרק לעברי:
מבחן פתע! אני הולך לעשות לך מבחן פתע: תגיד, התורה אומרת
שפרעה רדף אחר ישראל בשש מאות רכב וסוסים, היכן שטבעו לאחר
מכאן בים סוף... מאיפה הביא את הסוסים לאחר 10 המכות במצריים
שכל הבהמות נספו ובכללם גם הסוסים...
עניתי לו: לא יודע, אבדוק. אבל גם לי יש מבחן פתע בשבילך: האם
דיני המצורע תקפים גם על האישה?
על השאלה זו ענה לי, שאיננו בטוח, אך הוא חושב שכן, חלה גם על
האישה דיני הצרעת; שכן גם מרים לקתה בצרעת והיה עליה לצאת אל
מחוץ למחנה שבוע ימים - עקב לשון הרע שדיברה עם אחיה אהרון על
משה... ובהזדמנות זו, המשיך ועבר לטון "אישי" וכאילו ממתיק
איתי סוד מסויים: "מפריע לי שרק מרים נענשה בצרעת ואילו אהרון
לא..." - וגם אני השתתפתי איתו בסודו ובעצבו: "מעולם לא חשבתי
על זה, אבל אכן, גם לי מפריע... למה בעצם אהרון לא לקה בצרעת?
האם יש איפה ואיפה בתורה?!"
בזאת סגרנו את שיחתנו, ולמחרת בבית הכנסת, שיתפתי ידיד אקראי
שישב לידי בטרוניה שלי אודות אהרון ומרים, וחזרתי על אותו
הנוסח: מה הסיפור כאן? האם יש איפה ואיפה בתורה!

ידידי זה קם לפתע ממקומו והלך, לחזור אחר דקה עם גמרא גדולה
ביד, מסכת שבת, דף צז: הנה כאן כתובה שאלתך והתשובה שלה: גם
אהרון לקה בצרעת והיה עליו לפרוש אל מחוץ למחנה, כתוב שם "ופנה
אהרון" ומכאן למדו חכמים שהמינוח "פנה" מלמד על פרישתו אל מחוץ
למחנה, אולם מצא לנכון הכתוב לחוס על כבודו של אהרון הכהן
הגדול, ולהסתפק אך ברמיזה על הצרעת שלו, לא כמרים שהביא את
סיפור צרעתה כהוא זה.

מהיכן לנו שכך הוא זה? מהיכן לנו שאהרון לקה גם בצרעת? האם
זוהי דעה או ידיעה?
תשובה: זוהי ידיעה (קבלה) שהועברה אלינו דרך התלמוד הבבלי.

הגם והתשובה זו שהציע התלמוד הבבלי, יש בה משום פתח לעוד
תהייה, אישית, אני מעיד על עצמי, מצאתי בה מזור לתהייתי,
והרגשתי שהיגעתי אל התשובה המלאה, גם מצד השאלה המהותית, גם
מצד התהייה של איפה ואיפה, וגם מצד המקור של התשובה- הקבלה.

מאידך, מישהו אחר יכול להחשף אל אותה התשובה, ולקחת לו מסלול
אחר שונה בתכלית: התשובה הזו עלולה לפתוח עוד יותר את פער
התהייה שלו אודות השאלה עצמה, את פער התהייה הנגזרת ממנה, ואת
העירעור על עצם מקורה.

- מי מחזיק במסלול הנכון?

- על השאלה הזאת נסיתי לענות לעיל.

חג עצמאות שמח,
אלברט שבות -  (3 במאי, 2006)