ד. סער / פצע אותי כעת |
את נשמתי כבר הפרחתי
ולא נשארה בה כל רוח.
קרע את גופי בשיפודי לשונך,
רק עור וגידים על גיבוב עצמות
פעם הייתי אישה.
הרי זה כבר לא משנה,
מאסתי בכל , גם בך.
איך כל צליל וכל אות
יכולים להפוך בין רגע לשוט.
המשרטט נחלים של דם
המציירים את גיאוגרפית חיי.
פצע אותי כעט,
הרושמת את סיפור חיי
בפרקי גופי
באותיות דמי
ובכריכת נשמתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|