|
אני נזכרתי באהבתי אליך. זאת שגרמה לי להרגיש פרפרים בבטן,
להסתחרר אפילו מחיבוק.
למרות שלא אהבת אותי, למרות שלא חשבת עלי ולא עניינתי אותך
בכלל.
אפילו שהבטחתי לעצמי מיליון פעם שאני אשכח אותך כי אתה לא שלי.
אני המשכתי לאהוב אותך. אהבה שביום אחד מילאה את ליבי וביום
אחד רוקנה אותו לתמיד.
אני יודעת שאולי עכשיו, ששכחתי אותך ושאתה כבר לא בליבי, אני
מרגישה שהרגש הזה, הכל כך חם והכל כך נעים, כבר לא קיים.
אני כותבת לך את מכתב זה שתדע שהרגש שלי מת. |
|
|
איפה כל צעירי
תל אביב?
לא טל מוסרי
ודנה דבורין
וכאלה, שברור
לכולם מה יצא
מהם, אלא טל
זייברט, יריב
יפת, תומר
גוטליב, שיר
גוטליב, נועה
כהן, איפה אתם
כולכם?
כל היודע דבר על
מקום המצאם
מתבקש לכתוב
סלוגן על כך,
בצירוף המילים
"צעירי תל
אביב", ואני כבר
אראה.
תודה.
הנה, שימוש
נורמלי לקובייה
הזאת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.