אסתי פרינד / הרחובות לבד |
(כל הזמן הם שם בחוץ)
כמו כלב עכשיו
רק הרחובות נאמנים כך חשבתי (לי)
כשעברתי בהם לבד
והיה מאוחר
והלכתי כמה שאפשר
מהר מהר שאגיע הביתה כבר
ואשאיר אותם שוב, לבד
הרחובות לא נאמנים כך חשבתי (לי)
כשנשמתי היתה שם לבד
צרחתי בכל כוחי והם לא הושיעו אותי
נשארו בשלהם
מתי בהם כמה שאפשר
מהר מהר שלא אוכל עוד לעולם
שלא אמשיך הלאה,
למות בו ברגע
ברחובות
שלא אשחיר אותם, עוד
5.11.05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|