שולחן פורש לו ערימות של תסכול,
בין ארוחה לארוחה, יש גם מנות בלבול,
והוא תמיד סבל מלב חלש וסף שבירה נמוך,
הכל ממך, לכי כבר לדרכך.
מגירות מחביאות בתוכן חבילות עצב,
בין שיר לשיר, עם המילים נגד הקצב,
והוא תמיד היה יותר מדי אמוציונאלי,
הכל ממך, שחררי אותי מליבך.
והכיסאות מדברים, מדברים אלי,
בשפה אחרת, לא ברורה,
אם אני רק אשב ואוותר,
לא תהיה עוד דרך חזרה,
ואני, רק עברית אני יודע,
מדבר, כותב, שר, מכוון ופוגע,
רק תגידי לי איך זה מרגיש,
עוד נשיקה אחת ממך,
כמו סוכרייה קטנה ויקרה,
לא אשוב עוד, ולא יהיה לי שוב רע.
מדרגות מגלגלות להן שורות כעס,
בין קומה לקומה, לא היה שם באמת יחס,
והוא תמיד שילם על הטעויות במזומן,
הכל ממך, ספרי כבר את סיפורך.
ארון חובק בתוכו סדרה של בדידות,
בין עונה לעונה, נשארה לה שם הידידות,
והוא תמיד היה מסדר לך את הבגדים,
הכל ממך, תגלי לי בדיוק מה ואיך.
והכיסאות מדברים, מדברים אלי,
בשפה אחרת, לא ברורה,
אם אני רק אשב ואוותר,
לא אדע למה האגדה נגמרה,
ואני, רק עברית אני יודע,
מדבר, כותב, שר, מכוון ופוגע,
רק תגידי לי מה זה אומר,
עוד חיבוק אחד ממך,
ולא יהיה לי מה לכתוב,
לא אשוב עוד ואולי בסוף יהיה לי טוב.
על המדפים לא נותרה שום רכות,
רק כמה נמלים רצות על רגעי מתיקות,
ובאמצע החדר זרוק איזה בקבוק,
של מישהו ואני כזה בעצם מחוק,
העשן הזה ממלא כמעט כל פינה,
תגידי, מתי היית פה לאחרונה,
אני יודע, זה לא מנומס ולא יפה,
לא צפוי, אבל אני בכל זאת מנסה,
הכל ממך, תודה על היותך,
שום דבר מעבר לעבר,
והכיסאות מדברים שוב בשפה זרה,
אבל אני לא אשוב עוד ולא יהיה לי שוב רע. |