היא ישבה מתחת לעץ השקד,
ראשה נשען לאחור.
הרוח מעיפה את עלי השלכת,
וציפור צייצה שיר ברוך.
ספר פתוח היה מונח על רגלייה,
עיניה היו עצומות.
מדמיונות את הנסיכה הכלואה במגדל הגבוה,
ואת האביר וסוסו.
שערה נפל בעדינות על פניה החיוורות,
וחיוך הבליח את שפתיה.
בדימיונה הציל האביר את הנסיכה,
והם חיו ביחד לנצח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.