עלבון ועוד עלבון,
הם מטיחים בפניה.
והיא שותקת,
היא סופגת,
הם לא יראו שפגעו...
והבכי שלה,
לבד בלילה.
ובקשה קטנה,
להיות יפה יותר.
והיחיד שאומר לה,
שהיא בסדר ככה,
איפה הוא עכשיו,
כשהיא בוכה בחדר?
וצחוקם המשתקף, בתוך חלומה.
וסכין הנשלחת הישר לליבה.
וגם שם איש לא בא להציל,
ומתעוררת לפתע ושוקעת חזרה אל הסדינים.
אין לה לאן לברוח,
אין לה אף אחד אמיתי.
בידה היא אוחזת,
לב לבן.
האם ישמע אם אגיד את שמו בקול רם?
האם יבוא אם ישמע את קולי מאי שם?