נעשה מאוס לגחך אל מול חלונות ראווה המציעים גרעינים כמו
ניצנים להתהוות; אלא שהזמן הזה, בלשון נוכחת בגוף ראשון, מצייר
מציאות יומיומית בגווניה הטבעיים. טורכיז וחרדל. הלוא נייר
העיתון הזה,
והיומרה המתמוססת - בין האצבעות בין קופסאת שלושת הסיגריות
העונה לשם "פילבוקס" בין העשן האופף את השיער הערמוני שנחפף
בבסיסים שאבק התחמשות מנקה, מנכה - יעטפו דגים ותרסיסי הברקה
לפאנצ'רים במוסכים העירוניים שברחוב "המסגר".
שירותים משרתים ציבור מצומצם מאד; אותם אלו שיקוו שברגעים
שתמצמץ יוכלו לחלוף על פניך, כאושיות דוהות אל מול מדורה שזכרת
מימים הרחק (המשבצות מצהיבות אל מול הכתום הזה, אש נכוחה). מי
שנסגר מאחורי הדלתות בא ביחיד או בקולקטיב צר. בהירי ירכיים
צרות המסתירים ערווה מבויישת, או סופרים שמשלמים זוטות להוצאות
פרטיות לאור. אלו או אלו, הופכים תקווה לקניין זול מאד.
גפרור דולק, אינדיקטור לבעירה בין ירכיי שלי. הלהבה תידום,
וריח הדיקט החתוך-דק ילווה את זיכרון מה שנדמה כקתרזיס. בריכות
השקייה בפרדסים בשרון כמו פטריות אחרי מטר גס; סימני דרך
שמצדיקים קיומם של כתובות כמו "ציקי הזמן היה פה", או "בנג'י
יודע". שני עשורים מאוחר יותר, כשהאב יטייל כאן עם בנו, ביראת
כבוד הוא יזכיר לו שהגנים משולים לשביל האבנים הצהובות.
התאילנדי הקמטן ישא את הדברים בדממה, ויעביר גב כף ידו אל מצחו
המיוזע. חולצה אדומה תכסה שערות בודדות סומרות וברית שקרית.
ארכיון של כותרות עיתונים מתחרות הפכו למקורות יחידים לחוויית
התחדשות. ריח המעטפות הגלוחות, הכותרות הגזורות בדיוק, וההכרח
לקפל דק ומזמין, סלט ניוזים שהיו אייטמים לאצני מרתון שהאמינו
שיספיקו לגעת בחבל הירקרק הזה, בסוף אלנבי. הוא נקרע, עוד לפני
שהעיתון הצהיב והדג הפריח בועה אחרונה לים הטריטוריאלי. פס של
סרט נע; ואנחנו ברווזי גומי בעלי הבעה אחת, מתניידים סביב מעגל
מונוטוני, עד אחורי הקלעים.
14/5/06 |
