ניצוצות של תקווה שנטעת,
דברים שאמרת, לא הבטחת.
מה אני אמור לעשות ,
עם אהבה כזאת ממרחקים.
תחת עץ הקיקיון, יושב ימים,
מרסק אבני מרה ירוקות.
יבשו כבר תעלות הדמעות,
הפכו לנטיפים וזקיפים יבשים.
ואת כל כך יפה, כן, מגרה,
ואני מלא תשוקה וערגה
ורק רוש עקוד מגישה,
בעטיפה של חיוך מפתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.