היום בערב החלטתי להעניק לך שיר במתנה.
עטפתי אותו היטב כי הכנות בו שבירה, וכרכתי סביבו סרט אדום כדי
שיהיה לך יפה.
אחרי הכל, כל אדם הוא שיר
הגיעה העת להעניק לך שיר
שלא תחשוב, אני אותך כבר מכירה
קצת מבוהל, אבל זוהר מהמחמאה
תגיב בצחוק ותשאל אותי כלאחר יד:
כמה דרמה יכולה להיות בבן-אדם אחד?!
אני יודעת, שירים לאהוב יקר כותבים
כזה שחלף עם הרוח, או כזה שלנצח ניטע,
אך לך ולי אין ולו נבטי שורשים
ועלי הכותרת לא נתבקשו להיתלש כתשובה
אולם להותיר אותך בשולי הדרך
צפון כזיכרון סתמי בתיבה
מתויג תחת תווית: "חסר ערך"
לעשות זאת לא יכולה!
המציאות רוויה באנשים אקראיים
ורק מתי מעט לסדר שלנו נקראים
בין התשוקה לנשייה מפרידה תהום של ריקנות
מה שהיה ומה שיהיה - בראי הזמן תתבהר המשמעות
ובינתיים,
הגיע העת להעניק לך שיר.
לפרוש דמותך על פני בתים
לחקוק אותך על פני מילים.
להציף את הרגש מעלה במנגינה
להטביעו חזרה בקרקעית הנשמה. |
