"את יודעת טוב מאוד על מה היא מדברת", גדי כיוון אליה את הרובה
שלו. "מה עשית עם שחף? עדיף שתדברי אחרת לא תשרדי את הלילה."
"הוא... הוא... נמצא במי-חמור", היא אמרה. "קדימה", לחש גדי אל
רינה ושניהם יצאו מהבית לכיוון האיזור הזה.

שחף הרגיש מותש, מובס. האיש היכה אותו בידיו, בבטנו וברגליו.
הוא הרגיש איך כל גופו כואב. "רינה", לחש את שמה. הוא שמע
מהאיש שגדי הוא בן-דודה ושסיגל היא זו שהתקשרה אליו ואמרה לו
שיבוא לראות אותם ואיך היא מכרה אותו כמו שק תפוחי-אדמה. "הגיע
הזמן לישון", האיש אמר לו, "בוא איתי". הוא ניסה ללכת אחרי
האיש אך כשל ונפל, האיש קילל ורכן אליו. "קום כבר, טינופת",
הוא צעק. "עזוב אותו", נשמע קול של אישה. הוא ראה את רינה וגדי
לידו, עם כלי נשק שהיו מכוונים לאיש. "לך מכאן, טינופת, ולעולם
אל תראה את פניך פה", צעקה עליו רינה. הוא הרגיש חלש מכדי
למחות על בואה. הוא פחד ממנה.

"אוי חמוד שלי", היא התכופפה לעברו, "אתה בסדר?" "אני... אני
חשבתי שאתם חברים ואז הוא אמר לי ששיקר לי, סליחה." "אוי
טיפשון שלי", היא צחקה וחיבקה אותו. "אני אקח אותו", הוא שמע
את גדי. "אני... מ...צטער גדי", הוא אמר לו. "זה בסדר", גדי
חייך אליו, "אפשר לומר שאתה יודע לעשות בלגן, הא?"

הוא חייך חלושות. גדי הרים אותו ונשא אותו בזרועותיו. רינה
הלכה לידו. בחוץ חיכו להם ניידות משטרה. הם עצרו את סיגל ואת
האיש שחטף אותו יחד איתה. הוא הספיק למלמל "יופי" לפני ששקע
בשינה.

הוא התעורר וראה את סיגל לידו. הוא היה בבית המשותף שלהם והיא
ישבה לידו וחייכה אליו. "אתה בסדר", היא לחשה אליו. גדי נכנס
לחדר. "היי, מה נשמע גבר?" הוא אמר לו וליטף את ראשו. "הם אמרו
שאתה בסדר, רק תשוש, בקושי הצלחנו להוציא אותך משם." הם חייכו
אליו והוא, שבפעם הראשונה הבין מה זו משפחה, חייך אליהם חזרה.