"אני הולך לחפש את כלי-הנשק שלנו", גדי אמר. הוא רץ אל המחסן
והביא שני רובים."אני חושבת שאני יודעת איפה הוא", רינה
אמרה."קדימה."

הוא ניסה לקום והרגיש שלא יכל. הוא הסתכל במראה וגילה שידיו
היו קשורות ופיו חסום. הוא נזכר איך חיכה לה שתבוא לדירה, איך
כשבאה היא היתה נחמדה מאוד, ואיך פתאום שיחררה מין חומר מוזר
בחדר, ואיך התעלף. יותר מזה הוא לא זכר. צעדים נשמעו במסדרון.

"היי", הוא שמע מישהו לא מוכר. הוא רכן מעליו ושיחרר את חוסם
הפה. "איך אתה מרגיש"? היא שאלה אותו בחומרה. הוא היה גבוה
ונראה קשוח. "ב...בסדר", הוא גמגם. "אתה תהיה שוטף רצפה
מצויין," האיש אמר. "אני לא רוצה", הוא מלמל, אך נראה שהאיש לא
שמע אותו. הוא התיר את הקשרים בידיו ונתן לו סחבה. "עכשיו
תשטוף את הרצפה", הוא צעק ונתן לו בוקס בעין. "לא רוצה", הוא
צעק, "אני לא רוצה", אך זה לא עזר לו. האיש בעט בבטנו עם המגף
שלו. "אתה תשטוף בין אם אתה רוצה ובין אם לא", הוא אמר. שחף
נאנח, לקח את הסחבה והתחיל לשטוף את הרצפה.

"אני חושב שצריך לפנות פה." גדי אמר. "מי זו סיגל?" הוא שאל את
רינה. "סיגל היא בחורה שתפקידה לחטוף אנשים ולהפוך אותם
לעבדים, כמו האפרו-אמריקניים בארצות הברית. "היא מציעה להם
להיות חברה שלהם ואז חוטפת אותם ומוכרת אותם." "חייבים למצוא
אותו", גדי אמר. "אני מקווה שנוכל למצוא אותו", היא לחשה. "אל
תדאגי, אנחנו נמצא אותו", הוא אמר לה. "הנה, זה הבית של סיגל",
היא אמרה.

הם דפקו בדלת. אישה צעירה פתחה להם אותה. "שלום", היא אמרה.
"איפה הוא?" רינה צעקה וכיוונה אליה את כלי-הנשק שלה, "מה עשית
איתו, מנוולת?" "אני לא יודעת על מי את מדברת." היא ענתה לה.

המשך יבוא.