אותה אחת.
אותה אחת שגורמת לרוח מתחת לרגליך ללטף את השערות של כפות
הרגליים, בתחושה נעימה ומצמררת באחת.
אותה אחת שיש לה אין סוף שמות של דברי מאפה מתוקים.
אותה אחת של ניחוח ישן נושן של צלצולי פעמונים במנזר ארופאי
בטל של בוקר.
אותה אחת שגורמת ללבי לפעום בקצב בלתי סדיר, מסחרר בהתחלה, עד
שמחסיר את הפעימה הקבועה כאשר היא ניגשת לומר שלום.

עוד חוזר הניגון, עוד שב הלחן עוד נמצא הכוח של האין סוף הבלתי
מובן לנו, בלתי מתמטי, נוכח היחס הכה אוהב וכה נכון.
שוב, צרורות של מטחי חום, מפולת של גלי חיבה, רגש על טבעי על
כל צורותיו, שאי אפשר להגותו, ונסיון זה הוא פאטתי.
רגש כה עז, כה מיוחד, שאם מיטב אומני העולם, היו מתחברים
ליצירה אחת, זו היתה היא.
שיא של הכל.

שער צהבהב בגווני השמש העזים, יותר מהשמש עצמה, גולש לו על
כתפיים בצורה של מדרונות השלג הארוכים של ארצות הקור.
עיניים ירוקות מדהימות, שנוצרו כנראה על ידי האלים,בצורה כה
מושלמת, חסרת פשרות- צורה של עיני חתולה, צבע של ברקת ותעוזה
של צבא שלם.
שפתיים מלאות ובשרניות, שנותנות לך הרגשה שאם תמות בשפתיה,
המוות יהיה שווה את הסבל הנצחי בגהנום. כה אדומות, כה רגישות,
כה מופלאות שסובבות סביבן יקום ומלואו, רק על שפתיים.
עור צח, כעופר הנולד, ללא קוסמטיקה נלווית, טבע בהתגלמותו,
קריאת התגלמות הצחור והזכות.
חזה- כה מרשים, מרומם לבב אנוש (לא רק לבב...), נותן לך רצון
עז לצור חיים של ילד, רק בשביל שמישהו יוכל לינוק מהחזה את כל
הטוב שבו.
דגדגן בולט, אדום, נפוח, כאילו מוכן לבואך, כאילו יותר ממה
שאתה יכול לתת, אתה יכול לקבל, אתה ניכנס לתוך מעגל עמוק של
עונג, של אושר, של אורגזמה.

אני אוהב אותך