ערגה למחצית המבוזבזת מתבטאת ביחס אמביוולנטי לאבר המין. בעוד
השעות הראשונות נתלות כולן בסיכוי לעינוג, הרי שעינוג חד פעמי
הוא הכרח פיזיולוגי, והשעות האחרונות כולן כמיהה לשינה עריבה
אם אפשר.
היתרון הבולט בהתניית אהבים עצמית בודדת ביום טמון בעצם הדבר.
כלומר פרט בחברה, כאשר אינו בה, בודד, נדרש להתנות אהבים לעצמו
ולהנות מכך. להנות מכך - הפשלת המכנס כמוה כתלישת כדור צמרירי
של שלווה מקור דק המשתלשל מתקרה מלאת נטיפים. אין דרך חזרה. רק
קדימה במירוץ סינרגטי בין פיטמה (ימנית כמדומני) לכיפה, שבאופן
בינארי כלשהוא בוחרת בזרע, מקדישה עצמה, מבכרת עונג רגעי על
פני הבשלה. מקדישה עצמה בהקריבה את חוסר הסיכוי ההכרחי לזכות
שוב בתענוג המפוקפק. כך שארית היום מתנהלת, נטולת אפשרות
תלישה, מייחלת ללילה שירד, שיבוא ויציל את חוט המחשבה כי שלווה
אין בקצהו. בעפעפיים חתומים ישים קץ לסיבתיות עוקבת ויתן דרור
לפנים העצומים שבכלוב. דרור בכלוב טווה שלווה אפשרית למחר.