עכשיו את לובשת שמלה קצרצרה עם ברכיים כבדות.
עוד מעט תתערי בעצמך ותוציאי ינשופים חמים מבטנך
ברצף גיהוקים ברור וטרי.
לספור את עוד המעט זה הוא הטריק. עיקמת את הזרת למטה,
היא הלבינה בחזרזירות אך חזרה לפעול כמו מנגנון צמחי,
כמו דג אשר אין לאוכלו ובאין-מושה אותו
הכל נכנס לתרדמת אהבה צהובה.

באצבעותייך המשישות את משרטטת גביעי שמש דרך בועת חשמל
אותם הדברים האמורים להתקיים אינם מתקיימים כלל
וזהו רגע ההחלטה האם לחזור לעינייך הטרוטות או להקפיץ מרגליות
על אש משולהבת ילדות האוחזות בארנבים האוחזים ילדות. גל,
גל, גל, תשנני ותעמידי זוויות על האף ותגידי: עכשיו גמרתי

לאחר חשיבה של הלוך ופנה, את מחשיכה סודות בחדר
ומשאירה נשימה כבויה בתוך בקבוק

מה יקרה מתחת למים, בתוך גושי החלב.
האנשים ייצאו ויכנסו אותך.
אותו אקווריום הגוף שאת מכילה
משנה צורה לאניני עין


                   

ילדות yeladot