|
היינו יכולים להיות הכל
כשרק הצצנו, בין הירכיים של
אמא שלנו, אור נאון חיוור
משתקף מהעיגולים הבוהקים
שהיו העיניים החדשות שלנו
היינו הבטחה שסירבה לא להתגשם
היינו הזכות והיינו העונש
שכחנו עם הזמן,
את השיעור שלמדנו עוד ביום הראשון
כשבכינו, כי היינו חיים, וכי
רצינו שכולם ידעו
הנה, אנחנו חיים
אם לא היו מגישים לפה הרועד
פיטמה מבשר או מפלסטיק
אולי היינו זוכרים
את משב האויר הראשון, הקר,
עור חדש מצטמרר, פלומת שיער מזדקרת
ובהלה של רגע, עד שחזרנו לישון
מחכים ליום הבא בו ניוולד מחדש |
|
|
הדף האחורי
שלום, חבל שאתה
לא בבית, אני
נאלץ להשאיר לך
הודעה בסלוגן,
רק רציתי להגיד
שאני בקומפלקס
התאומים ונראה
לי שנגמר להם
הטחינה, אז שתדע
לך שתמיד אהבתי
אותך, נכון זה
לא מערכת יחסים
נורמלית, אבל
הסלוגנין היו
משהו!
אז תודה ושלום
אני עובר
לעמבה.
יק טיבטי, לקוח
של פלאפל
התאומים
בגבעתיים,
מאוכזב מההומור
שלו, מהטחינה
שאזלה ומהדף
האחורי שלא
מחזיר צילצול. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.