פעם, כשעוד היה זמן,
הייתי מרגיש ממש קטן,
ליד הים העצום,
מקשיב לצליל הגלים הקסום
ומתחבר לכוחות היקום.

פעם, כשעוד היה זמן,
יצאתי לרכב על סוסים.
הבטתי לשמים מכושפים,
העמוסים בלהקות של שחפים
ורציתי להיות כמותם.

פעם, כשעוד לא היתה המכונית,
הייתי הולך, על הארץ מביט.
מטייל לי ברגל, רואה את היופי
ולעד מתרשם מהאופי,
של העולם.

פעם, לפני בתי הקפה,
הייתי מרגיש, חש ומתגעגע.
סתם כך על הדשא שוכב,
מחשבות אינפנטיליות חושב
ושירי אהבה לך כותב.

אך היום, הסטתי וילון,
וראיתי את המולת ההמון,
את כבדות האוויר
וידעתי שאת שהיה, לא ניתן להחזיר.