לך אלחש בלאט, בשקט
את כל סודות הפרא החלומי ביותר
כפות ידיי חמות כמו כפפות פרווה
יחממו גופך האהוב לעומת קור רוחות הליל.
מוקפים בקור האימים של חורף אימת-אין-קץ לו
מביטים זה בעיני זה מבעד לשכבת הקרח
הבל פיך עולה כעננה מעלה לרעד הנעצר בעורקייך
צלליותינו התמזגו על האפלה הלילית, נרצדו בלהבת השחור.
אנו יחד מעוקלים, קשורים יחדיו כמו שרכי האלונים
ועלינו מתעלעלים ברוחות העייפות של הכפור
באות הערכה לנו נועדנו
האת גבירה נאהבה,
נאחנת לשלוותך תחת מפלי המים הקפואים ?
ורק גחליליות לנו הפציעו אור
מפרידות אותנו מן האפלה
ובתוך סדין רטוב מגשם, אקווה לחום ליבך
אחמם אותו בשלי עבורך.
ועם עלות השחר,
את הצינה אשאוף מלוא ראות,
כי השמש תחמם אותך כעת, אין לך צורך בי יותר
וכשאגש לנשיקת פרידה, על קלסתר פנייך הרדום,
אמחה דמע קטנה שקפאה בלילה. |
