כמה חזקה הערבה
היא עומדת לה
בקור, בחום
ועל ליבתה חרוטים שמותיהם
של עשרות בני נוער מאוהבים ומגחכים
וישבו בצילה
ואת עלייה המאורכים יקטפו מבלי להניד עפעף
והיא תעמוד
תסבול את ההשפלה שבחריטת השמות
את הקור שלא חולף
את החום
את עלייה בניה שאותם טיפחה והם קטפו
ושיבוא האביב
והיא תלבש את מיטב מחלפותיה
אף לא אחד יבוא לראותה,
לא הנערים והנערות המגחכים
לא אלו שאת עלייה קטפו בלי היכר
ולא החום ולא הקור
והיא תישאר גלמודה בודדה.
עד שיגיע הזה שעל ליבתה יחרוט
עלייה יקטוף
בצילה ישב
את חומה יקרר
את קורה יחמם,
אך מה הוא יודע?
הוא יעזוב כמו כל זבי החוטם,
ישאיר אותה שבורה ובוכייה.
אך היא, עמידתה זקופה
כי ערבות אינן בוכות.