אני כל כך לבד הלילה
בחג העצמאות הזה שלהם
לא מבין מה יש לחגוג
ברצח עם
בגניבה

אני כל כך שתוי הלילה
שפסל הינשוף בחדר המגורים שלי
מדבר אליי
וקורא לי בוקובסקי

אני כל כך קטן הלילה
נספג בשטיח
וריח האלכוהול
מציף את החדר

אני כל כך אני הלילה
חד ועצוב וצוחק צחוק קטן לעצמי
ומחכה לך שתתקשרי
או לפחות תחשבי עליי במרחק


בכל נשימה שאני נושם
ובכל מקום אליו אני מגיע
ישנה יד
המגנה עליי
ואני אוהב אותה כל כך

סבלי תמיד


אני זוכר
שבתור ילד קטן
בחורף של 91
ירדתי עם אחי הקטן לשחק
בשלוליות
וילד אחד ששכחתי את שמו
הרביץ לי ולאחי
והושיב את אחי בתוך שלולית עמוקה

אמא שלי נבהלה כשחזרנו הביתה
ובלי לחשוב פעמיים גררה אותנו
למטה
הצבענו על הילד והיא
ניגשה אליו
במהירות
תפסה אותו מהכתפיים
והושיבה אותו בתוך אותה שלולית

הוא ניסה להתנגד
אבל אמא שלי
הושיבה אותו שוב ושוב
עד שהפסיק להתנגד

אף פעם לא ראיתי אותה ככה
אבל אני די בטוח שהיא חשבה על אבא שלי באותם רגעים
על איך שמת לה והשאיר אותה
להיות גם אבא

האנשים פשוט אינם טובים



לפעמים כל כך מייאש אותי
להרגיש את המרחק הזה ממך
את עם הפיקניקים ליום העצמאות
ועם מסיבות
ואני בצעדת יום השיבה
והדבקת מודעות אנטי ציוניות
ברחבי העיר שלי

את בקיבוץ המוכר
ואני ברחוב המנוכר

אני לא יכול שלא לשאול את עצמי
בימים כאלה
מה את מחפשת אצלי
ומה אני מחפש אצלך

חצי מהזמן אני עסוק בלדבר לעצמי
"רק לא לחזור על טעויות עבר
וגם אם כן
להיות מסוגל
למצוא להן תיקון,
תיקונצ'יק"


ראיתי איש אחד
גונב ספרי שירה
בחנות

הוא הסתכל עליי וחייך
נראה לי שלא הפריע לו
שראיתי אותו
אולי אפילו
הוא ניסה להעביר לי מסר
כי הרי גם אני גנב לא קטן


נכנסתי היום לחנות של סתימת-פי
וביקשתי לראות רשימה קטלוגית
של ספרי ידידי צ'. בוקובסקי
המוכרנית
שאלה אותי
איך הופכים למומחים לשירה
ואני רק אמרתי לה
שכל מי שטוען או שטוענים לגביו
שהוא מומחה לדבר אחד
הוא כנראה אידיוט גמור
בכל שאר התחומים.