נרקומן אחד
שאל אותי במונית השירות הביתה
מה אני קורא
וכשאמרתי לו "מדע בדיוני"
הוא הסתכל עליי במבט ריק
ושאל אותי במין גניחה
משונה
"מה זאת אומרת בדיוני?"
המשכנו לפטפט עוד קצת
הוא סיפר לי שהוא בא מבית חולים ושהוא נוסע לבית חולים
בא מביקור אצל חבר שעבר תאונת דרכים
וממשיך לקרוב משפחה שנפצע
אני:
"ממה נפצע"?
הוא:
"וואלה לא יודע, נפצע"

יש אחד עם קוקו ארוך
ואוטו חבוט שמחכה לנוסעים
המון זמן
הוא כמעט תמיד רגוע

יש קפקזי אחד, שלום
שפעם בסוף הנסיעה בלילה
הזמין אותי
לאכול אתו
מאפה גרוזיני עם בשר
(סירבתי)

יש ערבי גדול אחד,
איש עצום
שפעם בכה ואמר שעדיף
לו כבר למות

יש אחד עצבני עם משקפי שמש שחורים
שצועק
בעיקר על אתיופים
ויש את החאפרים
שהם עולם בפני עצמם

יש אחד מנומס
מכפר ששכחתי איך קוראים לו
"בבקשה, סליחה, אין בעיה גבר"

יש רוסי אחד מזדקן
שפעם נפגע מאוד כשהתווכחתי
אתו
ומאז
הוא לא מוכן להגביר את הרדיו
כשאני מבקש

והם כולם
חיים על הכביש המהיר בין
חיפה לנהריה
לפעמים גם בין
כרמיאל או מעלות
והם כולם משוררים
ולא יודעים מזה

במונית שרות גדולה
יש עשרה מקומות לנוסעים
מחירי הנסיעות נעים בין חמישה שקלים
לשניים עשר שקלים ושבעים אגורות
אם בנסיעה הנהג ממלא את המונית פעמיים
כלומר בעשרים נוסעים בסך הכול
כשמחיר הנסיעה הממוצעת עומד
על סכום של שבעה שקלים ושמונים
זה יוצא מאה חמישים וששה שקלים נראה לי

פעם אחת
לפני כמה חודשים
התגריתי באחד מהם
לראות איך יגיב
בנסיעה הארוכה הביתה בלילה
כשכבר לא היה אף אחד במונית
חוץ ממני וממנו
אמרתי לו דברים קשים
ונראה לי שהוא ממש לקח את זה קשה
כי אחרי כמה דקות
הוא בא לאחורי המונית
וניסה להוציא אותי בכוח מהמונית
הרגשתי כמו אד נורטון במועדון קרב
ולא הבנתי איך הרשיתי לעצמי
להיות ככה
אבל המשכתי ואפילו הכנסתי לו כמה מכות
בסופו של דבר ירדתי מהמונית והמשכתי ללכת
הוא עוד קרא אחריי
והלך לכיוון שלי עם אלה
אז הסתובבתי אליו
והתחלתי לרוץ לכיוון שלו
בעיניים שחורות מזיעות
כשהגעתי אליו
פשוט
נתתי לעצמי לחטוף מהאלה

הוא הכה כמה מכות יבשות
וחזר למונית
וכששכבתי שם
על הרצפה ברחוב החלוץ
יכולתי רק לחייך לעצמי
ולגעת בעצמי כדי לבדוק
שאני חי

מעולם לא הייתי חי יותר