הקור עוטף את החלום
ואת על רצפת אפר שוכבת
הבוקר בא אל המרום
האור מציץ מן הוילון
אבל את בשקט נבהלת
בורחת לך פנימה
וכך מוותרת

אור של יום
אחרי לילה של שתק
בחדר כואבת בלי לבכות
רועדת, פוחדת
ואין לך מנוס
רק שיגיע קצת אור

וכשהאור בשמיים יפציע
החושך בלב שוב יקרא
הוא יזכיר לך
את גופך שדעך
את כל מה שקרה
את הרוח הקר
ואת מה ששבר

גם כשמגיע
אור זורח של יום
מייבש את הלילה
ונותן לך לנשום
אורו ייעלם כלא היה
כי ככה חיים בלי נשמה

אור של יום
אחרי לילה של שתק
בחדר כואבת בלי לבכות
רועדת, פוחדת
ואין לך מנוס
רק שיגיע קצת אור

וכך כשקרניים של שמש
עפות באוויר
ליבך הבוער כולו החוויר
עינייך מביטות לשמיים
ידייך חשות את טיפות המים
אבל דבר כבר לא יחזיר אותך
את מתה בשלך

לילה של שתק
בחדר כואבת בלי לבכות
אור של יום