מול ספר הפיזיקה יושבת אני
וראשי מתמלא מיני חכמות:
אנרגיה, פוטנציאל, זרם, שדות,
התנגדות, קיבול, מקור, כוחות...
מול ספר הפיזיקה יושבת אני
ומכלה ימים ולילות
אני היא זאת
מגדת עתידות, בעלת הנוסחאות
החושבת גבוהות ומפענחת נסתרות
יוצרת עולמות ומבארת נמצאות...
את מביטה בי בעינייך הגדולות, הירוקות, המשוועות
ורק דבר אחד בפיך הפולט יללות --
במטותא, פתחי את הדלתות!
פתחי לי...
אך ראשי נמלא חשמל
פתחי לי...
לא אחדל מן העמל
אך אני תוהה מי יודעת לחיות
ומי חופשיה יותר --
האני היא זאת, המחפשת אמיתות
או את,
חתולה טעונת בכיות
ובקשות מרעישות
לפתוח את הדלת ולברוח מהחדר?