אין לי הרבה רגעים של גאווה או תחושת שייכות לאומית. אני כמעט ולא מפרסמת כאן
יותר, אבל זו יצירה אחת שמיועדת לקהל ישראלי.
אני כל כך מרוצה מכך שהיום הזה לא נועד עוד רק לחללי צה"ל אלא גם לכמה אנשים
שנהרגו באזרחות.
את היצירה אני מקדישה לשי נרדי, שנפל ב-י' באייר 2001 בתאונת אימונים בגיל
23... כי כבר חמש שנים אמא שלו מסתובבות עם העיניים הכי ריקות שראיתי בחיים.
והמלאכית, שמיוחסת לנערה מסויימת שנהרגה בפיגוע ושבכלל לא הכרתי... אבל השאירה
עליי רושם מטורף דרך הסרטים בימי הזיכרון האחרונים.
(כן, אני מודה, לא השקעתי המון זמן או מחשבה בציור הזה. הרגשתי משהו, ציירתי
אותו, העליתי.)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.