אלוהים שלי רציתי שתדע.
רציתי שתדע על העם שבחרת,
אותו עם שהולכת במדבר והוצאת ממצרים.
אלוהים שלי רציתי שתדע
שיש לי שאלה.
אם בחרת עם והוצאת אותו ממצרים, לא יכולת לתת לו גם קצת
היגיון?
עם שמהלל עצמו כשהוא מצליח ומאשים אותך כשהוא נכשל.
עם חסר נימוסין והליכות.
עם שלא שם לב כמה הוא אוכל את עצמו בלי ללעוס אפילו.
אני מנסה להסתכל קדימה. לא להרבה זמן, ככה איזה 50 שנה ואני לא
מצליח לדמיין אותו.
כמו שנאמר "ארץ שאוכלת יושביה".
הכל התחיל באדם, אותו אדם שאתה יצרת.
יצר הרע השתלט עליו ובמקום להפעיל היגיון קצת, הוא בגד באמונך
ופתח את תיבת פנדורה, שנדמה כי מעולם לא נסגרה.
אבל יש לי שאלה אחרת אליך.
מדוע אתה, הכל יכול, מעמיד אותנו במבחני אמון שכאלה אם אתה,
אבי הבריאה, יודע כי לא נעמוד בהם כל-כך?
מלחמה כזאת, תאונה כזאת, אינתיפאדה כזאת או אחרת והיד עוד
נטויה.
כיצד אתה מרשה למלאכיך לקחת את טובי ילדי העם?
כיצד אתה לוקח אחריות על מותה של יצירה, יצירת הבריאה?
האם אבדה בך האמונה שנצליח למרות כל המבחנים אז אתה מדלל אותנו
אט אט?
בקשה אחת יש לי, אדם לא דתי ולא מאמין תמיד, הפסק להעמיד אותנו
במבחניך, אפשר לנו לחיות בשלום ובשקט.