ניצבים אלפים בדומת הבעה, מחרישים
אל מול קברות הגיבורים הקדושים,
ניצני נעורים שקפאה פריחתם
בסערת קרבות עקובים מדם.
ניצבים אלפים שפיהם יבש וקולם נדם
וביום הזיכרון - ניעור קולם, רעד ורעם,
פילח שחקים, יעל ויהום
כביום פקודה לזיכרון.
אבות, בנים, נשים, אמהות-
לכולם לבבות שבורים בים של דמעות,
מכולם פורצות הזעקות בינות הקברים
ונישאות ממעמקי נפש, אל-על נישאים.
צופנות בתוכן הזעקות - תחינות ותפילות
שלא לחינם יהיה דם הקורבנות;
מבקשים משר המשאלות היושב במרום
שישלח חיים, יביא שלום.
רוצים אנו, החיים בזכות דם הקורבנות,
לחיות בשלווה, להלך בדרכי נתיבות
בביטחה, בשלום -
לו גם ורק בארץ הזאת.
02/05/06 ©
|
