העיר הזאת זרה לשנינו.
רוב הערים כאלה
אך בזו אנו נראים כתיירים-
בשערנו הבהיר,
בלובן עורנו,
בהבטחה הגלומה בבגדינו.

היער הזה לא מגונן עלינו.
רוב היערות אינם.
אך בזה הן אין אפילו חוצץ.
העצים אינם צפופים דיים,
השמיים בוהקים גם במעבהו,
הרעש מהמפעל לא עמום כלל.

היום הזה אינו רחום כלפינו.
מעטים הימים שמתיימרים להיות,
אך בזה אין כל רחם.
השמש המקווה אגלי זיעה,
הצפירה, השתיקה והשכול,
הזמן המתקתק בקול רם.

היום,
פה ביער
שבשולי העיר,
היי מוכרת
אל תתני לי להפוך לזר.
גונני עליי
אל תניחי לי לוותר עלייך.
עטפי אותי בחסד וברחמים
דעי אותי במשפט ובצדק,
היי איתי.