אמרו לי שהסיפורים שלי תמיד סובבים סביב מוזיקה. אז אמרו. זה
אומר שאני אפסיק לכתוב עם אזכורים של שירים ולהקות בתוך הכתיבה
שלי?עכשיו למשל, אני שומעת את space-dye vest של דרים ת'יאטר.
אני לא חושבת שאני בחיים אפסיק להתרגש מעבודת קלידים משובח
ומשירה טובה. נורא קל לי לבכות ככה. עם דיסטורשן קל ברקע
הפסנתר שנוגע לי בדיוק בצד הפגיע של הלב מעוטר הקשקשים שלי.
שיר אהבה פשוט כזה. שמסתיים בקול כאוב אך נחוש. מהדברים שאתה
מזדהה איתם עד בחילה. אני לא ילדה רגילה. אף פעם לא הייתי. מה
שאני באמת רוצה להיות זה מפורסמת. להיות מוכתרת, ומדורגת,
ומתויקת בתיקייה קטנה . יכול שאני מחפשת את עצמי  בדרך הלא
נכונה. אני רק רוצה לדעת מה אני. ומה אנשים שאני מעריכה חושבים
עלי. ככה שבתוך הגמדה ירוקת העיניים שאומרת לכם למות ברגע
שתתקרבו אליה יתר על המידה, בעצם נמצאת בחורה חסרת ביטחון. אני
רוצה להיות  כמו ג'יין , מאמריקן ביוטי, ולא כמו החברה שלה.
אולי באמת הייתי ג'יין אם לא היו  אומרים לי כמה שלהיות מי
שאני זה לא בסדר. אבל עדיף שאני אפסיק לרחם על עצמי. הרי באתי
כדי לכתוב על אהבה למוזיקה. אולי בעצם מוזיקה זו דרך מילוט
מהמציאות שלי? קצב זה דבר ממכר מאד.עכשיו כשאני חושבת על זה,
מעניין מי מהמאשרים של הבמה יקרא את ה"סיפור הקצר" הזה ראשון.
או בכלל, מי ירצה לקרוא דף מלא בקשקושים שמתפלשים בתוך עצמם.
למען האמת, תמיד חשבתי את יצורי הנפש למשהו כמה היצורים
המכוערים וחסרי הביטחון, מלאי העצב מהסיפור שלא נגמר. לצערי
שכחתי את שמם כרגע. אבל בכל מקרה, לדעתי הם פשוט נמצאים שם.
מתפלשים בבוץ השחור של הנפש שלי.  כמו תולעים. מוזר שתמיד
עולות בי המחשבות האלו כשאני שומעת דרים ת'יאטר. מוזיקה יפה
חייבת להעלות ניגוד. בכלל, דרים ת'יאטר, לא כמו אליס אין
צ'יינס למשל, היא מוזיקה שדוגלת ביופי. החיצוני וגם הפנימי
במידה מסוימת. הדבר היחיד שמעצבן אותי זה שהמוזיקה הזו חודרת
לי לראש וקודחת לי בתוך המוח, יותר טוב מכל פסיכולוג. אני
עלובה. אני לא מספיק טובה בשביל החברה. העולם יפה ואני מכוערת.
והכי גרוע, אני נטל. לא משנה מה יקרה,  אני מסרבת להודות בכך.
הרבה יותר טוב יהיה לסביבה הקרובה אלי בלעדי. אבל קשה להודות
בזה. לכן אף אחד לא אומר את זה במפורש. רק רומז. אני לא נחוצה
פה, עדיף לי כבר למות. המסכה השמחה שאני עוטה בשביל להסתיר
מהעולם מה שאני מרגישה נסדקת ונסדקת.  ליל טוב עולם, תמיד
תישארו עם קצב והרמוניה, לילה טוב עולם , אני הולכת מכאן.