זה רגע קצת מושלם אני חושבת.
אני בגופיה הלבנה,
וחם ולח,
ובאת, אתה כאן,
אני יושבת,
אתה שותק,
אני איני עונה.
וקצת בוהים
ומדברים בינינו.
וצוחקים רק קצת
וקצת שותקים.
וקצת רבים פתאום,
מתגוששים ונפגשות עינינו
וקצת הכל מושלם
וקצת הכל חלום.
והספה רק קצת חורקת מתחתינו,
והסדין לבן
והוילון שקוף.
המאוורר ישן,
התריס מוגף מאחורינו,
האור חלש, זה אור של קצת טירוף.
הצל נופל כמו סורגים של בית הכלא,
הכלא בו אנחנו קצת כלואים.
והידיים מלטפות את כל גופנו
וקצת שלווה
וקצת שקט
וקצת נעים.
וקצת הכל מדהים וכל כך בא לי,
וקצת אתה וקצת אני,
וקצת פתאום עצוב ורע לי,
וקצת הרבה אתה כבר לא שלי.