1
צחק זה חברי הוותיק מן הילדות כשחייו היו עטויי אלכוהול
וקוקאין- "אני כל-כך דפוק," הוא צוחק, ידו על לבו. "החיים שלי
הרוסים."

שמי האצטדיון היו אפורים והאצטדיון עצמו מואפל, ואף על-פי שהיה
מלא באנשים כדי יכולתו הקטנה, לא נשמע רעש.
"בוא, שים את הראש על הברכיים שלי." הוא אומר, בלתי-מודע.
"לא, לא עכשיו." אני מתחמק בביישנות.

2
היא ירדה אחרי סבי מעבר לגדר המרושתת, צעירה ומצפה.
קצוצת-שיער, כאילו נעתרה לי.
ציפתה ממני לאיזו תגובה גברית אפיינית.
קרבתי אליה וחיבקתי את צווארה. גופה היה מתקפל והיא חייכה.
נאנחת ומצפצפת.
בתוך נקודות-האור נראו לי פניה.
פתאום הבנתי שכל האנחות הללו והצפצופים נועדו למישהו אחר- הם
באו מתוך-תוכי גופה והיו אמורים להיות איזו תגובת-נגד לעונג
עילאי כלשהו שהיה אמור איזה גבר, אהוב אידיאלי, לעורר בה.
נזכרתי בפגישה עם מיס פאלקרידג' ואיך שקלטה אותה המורה הזקנה
בטוב-לב, בקראוון הפתוח.