רחוב שלושים
אליך ברכבת!
שומע את הלמות הגלגלים.
נוף לא מוכר,
קרונות משקשקים על הפסים.
אליך ברכבת!
מסע הלב הממאן
תקווה של שווא מכה בו שורש
וכבר חדל להתגונן
קטר עוצר בתחנה
רחוב שלושים!
וצעדי על שביל ביתך,
חרישיים, מהוססים.
צלצול קטן בדלת,
קול נביחה נשמע בפנים,
פתחת לי בפיג'מה
וכמו נשרו שנים
מעט הקדמתי,
אם כי איחרתי בשנים
הנה את חיבוקך טעמתי:
דבש ושושנים!
כהרף עין, חלפו יומיים ודמעת פרדה אותי תציף
שוב לבד ושפל עיניים, ברחוב שלושים, על הרציף
האם אשוב, זאת לא אדע, נותרה לי כחידה
שחורת שיער, תכולת מבט, אחת ויחידה.
|
