|
לעתים את אי המצאותינו נחבוק,
ברעד ודמעה שלא נולדה נחנוק,
נמשיך לחיות, כאילו לא נוגע,
אף שנדע: הזמן שומע.
האם היינו קיימים,
הנהיה?
לעזאזל הרי בסוף
כולנו זאת
נראה.
18.2.06
|
|
|
חזרתי מבה"ד אחד
ביום חמישי. אני
לא מבין. באתי,
רצתי, נשכבתי,
יריתי,
התפלצנתי,
התפלצנתי,
התפלצנתי,
שמרתי, לא
נרדמתי, צעדתי,
קיבלתי סיכה. מה
הקטע, לעזאזל?
- מ"מ מתוסכל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.