[נערה בהפרעה או כרוניקה של חיים ידועים מראש]

ואלרי, או בקיצור ואל, עוד מעט בת 27. ילדה גדולה.
ואל היא רבע אינדיאנית, רבע אירית, רבע סקנדינבית
ורבע מקסיקנית. היא בלונדינית. טבעית. כחולת עיניים
וארוכת רגליים. בכלל, יש לה אחלה גוף.
אנשים שרואים את ואל אומרים שהיא מזכירה את -
אנג'לינה ג'ולי. לפני כל האימוצים הטרנסאטלנטיים.
אבל ואל לא מאמינה להם.
ואל חושבת שהיא מכוערת.

הכרתי אותה בשנה השנייה שלה בקולג'. ייל.
היא התקבלה על מלגת מחוננים. וסיימה בהצטיינות
יתרה (מגנה קארטה או איך שלא קוראים לזה) אבל
ואל לא חושבת שזה משהו כזה מיוחד.
רק עוד שני בוגרים מכל ייל קיבלו כזאת הצטיינות
בן של פרופסור לננוטכנולוגיה ובנו של מנכ"ל יבמ.
אבא שלה לא גמר תיכון. הוא אהב לפרק מכוניות.
שני 'הבנים של' יודעים מה הם שווים.
ואילו ואל מרגישה שהיא סתם אחת.

מאז שסיימה את הקולג' ועברה לניו יורק
ואל, לא עובדת במשרד עורכי דין או בחברת הייטק
(שהיו חוטפים אותה עם משכורת בסיס של 6 ספרות)
היא גם לא עובדת כאנליסטית/ מתכנתת/ בנקאית וכו'
(כמו רוב חבריה, שסיימו עמה את ייל. ללא הצטיינות)
למרות שלכולם אין ספק שהיתה יכולה להיות בקלות
לכל מכריה אין ספק. רק לה יש.
והיא - בקושי גומרת את החודש.

ואל עובדת כפקידה בבית ספר ציבורי, בהארלם.
היא נוסעת כל בוקר שעה, מברוקלין להארלם (חובה
להגיע לבית ספר בשמונה בדיוק - אחרת יהיה בלגן).
בלילה היא לוקחת רכבת מהארלם חזרה לברוקלין,
שם היא גרה בדירת סטודיו מתפוררת ודחוסה
עם חבר, שמרביץ לה. לא תמיד. רק לפעמים.
הוא אומר לה שזה בגלל
שהוא אוהב אותה כל כך.

אמא של ואל, אשה קשת יום. היא מלצרית.
בטאקו בל. אבא שלה (היה פעם) מוסכניק.  
הוא לא בתמונה מאז שואל היתה בת שלוש.
אמא שלה היתה בת 16 כשהיא נכנסה להריון.
היא לא היתה בטקס הסיום היוקרתי של ייל.
לא היה לה כסף לכרטיס טיסה.

אבא שלה בכלל לא ידע שהיא למדה ב-ייל.
דבר אחרון שהוא אמר לה זה שתלך לעזאזל.
היא והאמא המקסיקנית שלה, הזונה.
אמא של ואל לא זונה. היא מלצרית בטאקו בל.

אמא של ואל עובדת כבר 25 שנה במלצרות.
כל יום, 9 שעות על הרגליים.
לא פעם, היא עושה גם משמרות כפולות. צריך כסף.
אמא של ואל כבר לא ילדה. היא תהיה בת 43 הקיץ.
והיא יודעת, אמא של ואל, שהיא עשתה הכל
כדי שהחיים של בתה יהיו שונים מחייה שלה.
- אם אפשר לקרוא להם חיים -
כך היא לפעמים פולטת בלחש
כדי שואל לא תשמע.

כשאמא של ואל היתה בת 16, קצת לפני שנכנסה להריון
היא התקבלה ל-ברקלי. על מלגה. גם היא היתה מחוננת.
המורים שלה ניבאו לה עתיד גדול
"את תוכלי להיות כל מה שתרצי", הם אמרו לה.
היא רצתה להיות סופרת. או רופאה. אולי מדענית.
היא לא רצתה להיות מלצרית.
היא לא חשבה שתהיה מלצרית בטאקו בל.  
גם לא שתהיה אמא ב - sweet sixteen שלה
היא לא חשבה. היא פשוט היתה מאוהבת.

ואל לא נכנסה להריון בגיל שש עשרה.
היא סיימה תיכון מקסיקני בהצטיינות וקיבלה מלגה לייל,
הנחשבת אחת האוניברסיטאות הטובות בארה"ב ובכלל.
גם את ארבע שנות הקולג' היא סיימה בהצטיינות. יתרה.
במעמד הטקס, כשנשיא ייל לחץ את ידה בחום
הוא אמר לה ולקהל, בנימת ביטחון אבהית:
"ואל היא אחד האנשים המבריקים שלמדו בייל, אי פעם.
ואל תוכל להיות מה שהיא תרצה.
היא תצליח בכל מה שהיא תעשה".

ואל עובדת כבר ארבע שנים כפקידה בבית ספר בהארלם.





2.5.06
Here's Lookin' At You, Babe
---
נכתב בהשראת סנפשוט שצילמתי -
http://stage.co.il/Stories/586728