שוכב לצידך
סופר את הריסים בעין שמאל שלך,
את הנמשים על הכתף
ואת נשימותיך.

הבוקר שולח ידיים ארוכות,
המלטפות את הסדין שעל גופך,
עולות לאט אל החזה ,
על צווארך וזוג שפתיך.

ובעיניך מבליח שחר.
ריסיך רוטטים  במאבק שקט.
לשמר רסיסים אחרונים של חלום.
הלוואי היית מספר לי על רגעי האושר.

ואותן שלוחות ידיים זהובות של אור,
שלטפו אותך רק לפני רגע.
מנפצות את חלומי חודרות לשתי עניי
מעוורות אותי במציאות המתהווה.

יום חדש הגיע.
ואתה הולך.
את גופי מכרתי
למגע ידך.