בועז בראל / קללה |
כשנסכת עונג
מכפות ידיך
על גופי המתקמר
רדוף נהייתי בשוכבי, ובקומי.
וגופי כמהה כל כך.
קיללת אותי,
בנוראה מכולן.
כשטעמתי משפתיך
אושר.
רדוף נהייתי בקומי ובשוכבי
והזיכרון רק מתסכל בניסיונו לשחזר.
קיללת אותי, בזו שלא ידעתי שקיימת
כשמהלת אושר בעונג,
אלף ניצוצות
שהתפרצו מחזי וגלשו אל בין רגלי.
רדוף הנני.
לא הייתי מוכן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|