שלום להורים, מורים, תלמידות.
אז על מה אפשר לדבר בנאום המסכם? כל האנשים שכבר סיימו לפנינו
כתה יב' (ואלה הרבה אנשים...) כבר אמרו הכל.
אז לא, אני לא אדבר על המסע שכולנו התחלנו אז, בשלהי שנות
השמונים כשהצבנו רגלים קטנות בשערי בית הספר היסודי. אני גם לא
אתפלסף על העובדה שכולנו עכשיו בוגרות בצורה רשמית, ואפילו יש
לנו קבלה ממשרד החינוך שתוכיח את זה...
אני רק רוצה למור בפשטות לכולן: מזל טוב, מחזור ה' 2006!
ובאמת מגיע לנו מזל טוב, עבדנו קשה בשביל ליצור לנו עתיד מלא
במזל. כן, עבדנו קשה מדי.

רק השנה הגענו ל 154 ימי לימודים, שהם כ 1260 שעות לימוד.
חרשנו ל 80 מבחנים ומתכונות - לא כולל מגמות. כל זה בשביל כ 10
בגרויות בממוצע לכל אחת. אגב, הנתונים באדיבות לוח מבחנים...
אז כן, עבדנו קשה. אבל הנה, סופסוף נגמר הפרק הזה בחיים שלנו.
כל המבוגרים אומרים לנו שאין בכלל מה לשמוח ועוד נתגעגע לתקופה
הזאת, אבל משום מה לא נראה לי שנתגעגע כל כך בקרוב...

אבל רגע, חוץ מתעודת בגרות (והרבה ידע) מה בעצם קיבלנו ב 12
השנים האחרונות? האם השנים האלו בבית ספר באמת עיצבו את הנשים
שאנחנו עומדות להיות?

הגעתי עד כאן. אולי אין לי מוטיבציה להמשיך כי אין ממש מצב
שאקריא את נאום הסיום השנה אחרי הכל. אולי אוכל להשלים את
הנאום רק אחרי סיום הלימודים.