היה זה בוקר חביב כזה, השמים היו אפורים וגשם ירד לפרקים.
המשאיות שעברו בכביש הרטוב השמיעו צליל של מפלי מים, נדמה היה
שהיום יהיה רגיל ככל הימים בצפון רצועת עזה.
החיילים בבסיס עסקו בעבודות היומיום, מי בשטח ומי במשרדים
ולמרות כל זה, היה מן שקט כזה, שקט מפחיד שתוך שבריר שניה אחד
הפך לרעש אדיר.
 "נפל טיל בתוך הטרמינל" מישהו צעק, "איזה טרמינל?" שאלו, "לא
יודע, כנראה למט.." הוא לא הספיק לענות, האזעקה של הבסיס
החרישה אותו, "לכל החיילים הגנת מחנה אמת, הגנת מחנה אמת" צרחה
הכריזה. מיד כולם הבינו שזה קשור בצורה כזו או אחרת לפיצוץ
ששמעו לפני כמה דקות ומיד נענו לאזעקה, לבשו ציוד ורצו לעמדות
ההגנה של המוצב.
 כל אחד עומד בעמדתו הוא, לכל אחד אלפי סימני שאלה בראש, אף
אחד לא יודע מה קרה, כל מה שאפשר לראות זה אמבולנסים וניידות
משטרה שטסות אל תוך איזור התעשיה של ארז.
מישהו הדליק מכשיר קשר, "כאן קודקוד, קבל, ככל הנראה יש מספר
הרדופים ופרחים, עד כאן..." אף אחד לא רצה לשמוע את ההמשך, אבל
ההמשך היה חייב להגיע ואיתו הגיע אחד הקציני מטה, "טוב קבלו
תמונת מצב" אמר הקצין, "יש ארבעה הרוגים בטרמינל של איזור
התעשיה, ככל הנרא התפוצצה שם מחבלת..."
מסך שחור נחת על כולם. רוב החיילים מכירים את הבחורים ובחורות
שעובדים שם. יש שם סלקטורים אזרחיים וחיילי משמר הגבול, חיילי
מתקן הקישור והתיאום נמצאים שם לפעמים, אני עובד איתם כל יום,
אני מכיר כמעט את כולם, העיניים שלי החלו לדמוע.
"אלוהים ישמור" חשבתי לעצמי, "יש שם חבריא, חבריא צעירים, יש
שם זוג נשוי, יש שם..." הידיים שלי החלו לרעוד, חיילת עברה
אותי בריצה עם הפלאפון ביד ודמעות על הלחיים, חבר שלה שם, הוא
לא עונה לה.
שמעתי מעוד אנשים שנהרגו שלושה סלקטורים וחייל אחד. "מי אלה?"
צעקתי, "יש שמות?" אבל אף אחד לא ענה, ואז מישהו אמר שהוא יודע
שנפצע אחד שקוראים לו וולד, ואני לא מאמין, אני מכיר אותו, הרי
רק אתמול ישבתי איתו בטרמינל והרצנו בדיחות, היה מצחיק, מחר
בטח אלך לבית החולים, להריץ איתו דמעות.
 לי לא נותר כלום אלא לשבת ולחכות לשמות, ומחר, מחר הלוויות,
אחרי זה בתי חולים לבקר חברים. אבל דבר אחר מטריד אותי, איך
לכל הרוחות אתייצב שוב בעוד כמה שעות מול הפלסטינאים הארורים
הללו מבלי לכוון את הנשק ולרסס, לנקום?!
איך אוכל לתת להם כבוד, איך אוכל להתייצב פנים אל מול פנים
איתם, איך?
פשוט, אני אוכל, אני אצטרך, אני אהיה חייב. ומי שינקום את דמם
הוא רק ה' אלוקינו, ה' אחד.


מוקדש ל:
סמ"ר ולדימיר טרוסטינסקי, הי"ד.
סמל  אור צור, הי"ד.
רב"ט אנדרי קלגס, הי"ד.
גל שפירא, הי"ד.
שנרצחו על ידי מחבלת מתאבדת במעבר ארז בתאריך 14/01/04, טרמינל
"מגן 12", צפון רצועת עזה.


14/01/04